שאלה
הרב שלום,
רציתי לשאול, איך מתייחסים בשמיים למישהו שקיים מצוות אבל רק מתוך הפחד שמא יש אלוקים?
חי חיי דת, אבל בספק אם הוא שם.
בתוך תוכו הוא לא האמין שיש, והוא גם לא טען שאין.
הוא אפילו כיוון בברכות לשם שמיים, בעת קיום המצווה, אבל מיד כשסיים אותה, חזר לאמונתו ולספקו, וחשב שיכול להיות שאין אלוקים בכלל.
מה דין אדם כזה?
איך מתייחסים בשמיים למצוות שעשה?
ואיך מתייחסים לסוגיית האמונה שהיה נתון בה?
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה,
ישנם שני מצבים:
1. הראשון הוא אדם המקיים מצוות וסבור שאין אלוקים. בבחינת דת, משמעות מוסרית-חברתית למצוות, משפר את האדם וכד'. אדם כזה הוא כופר והעובדה שמקיים מצוות אין לה שום משמעות. באותה מידה הוא יכול להתנהג בכל מיני קודים חברתיים וכד'.
התודה מצפה מהאדם גם להאמין וגם לקיים מצוות ברגש כמו לשמוח בחג וכד' ואינה אומרת לו לקיים מצוות מעשיות אבל להרגיש להאמין וכד' בכל מה שהוא רוצה.
יש על כך איגרת מהרב קוק -איגרת כ, ומאמר של הרב פילבר בספר כוכבי אור.
2. השני - ונראה לי שעל כך אתה שואל - שלאדם יש לפעמים ספקות בלב. אדם זה בד"כ מאמין והמצוות שהוא מקיים הם נכונות וטובות ועליו להגדיל את לימודי האמונה שלו. [בלשון מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל: לא מספיק לרקוד 'אני מאמין', או אמונה תמימה של דורות קודמים אלא חשוב ללמוד אמונה ולעומק.
לכן אדם זה מקיים מצוות. כמובן שלגבי היחס בשמים - אין אנו יודעים אבל השאלות הם בסיס לבירורים ואם תברר היטב תגדל באמונתך.
בברכה ובהצלחה דוד לוי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם