שאלה
בס"ד בר"ה ב"ה
שלום וברכה
בזמן שאני קורא את הספר מסילת ישרים
על המאמצים שאדם צריך לעשות, להיות זהיר, להיות זריז
אני מרגיש ממש יאוש , זאת אומרת
אני מדמיין איך כל החיים צריכים להיות בתוך מסגרת בית המדרש בלי מנוחה, בספר הוא מדבר ממידת העצלות שהיא מגונה מאוד, ויש בי את המידה הזאת אבל אני לא מצליח להשתחרר ממנה כל כך
ישר שקראתי את הספר, נתתי בדעתי לעשות משהו, להתחיל לעבוד על עצמי, לשפר את המעשים, אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל, אז וויתרתי
תשובה
שלום אליאור,
יש כלל גדול מאוד בכל מה שקשור לעבודה אישית. אסור ללכת מהר מדי. במילים אחרות - חייבים לדעת את הקצב הנכון של צמיחת הנפש. ייתכן גם שבתקופות שונות בחיים שלנו הדברים הללו ישתנו. לא כל שנה דומה לחברתה, ולא כל מציאות אישית דומה למציאות אחרת.
הספר "מסילת ישרים" הנו בסיס לכל החיים. אבל אי אפשר להתייחס אליו כמו אל פסיקת הלכה. כל אדם חייב להתחיל להכיר את עצמו, וללמוד איך להשתמש בספר, באיזה אופן ובאיזה קצב - והעיקר להתקדם, והעיקר הנוסף להתקדם שלא מתוך לחץ פנימי להצליח מיד שזה דבר המכדיל מתוך ייאוש ואכזבה.
ועיקר העיקרים - עבודה אישית, גם זו המלווה בכאב וייסורים צריך להביא אדם לחווייה פנימית של סיפוק עמוק ואף בסופו של דבר לשמחה. לא מיד ולא כל יום, אבל גם לא בדחייה לאורך זמן. אם לא חשים התמלאות הולכת וגוברת, מה שמעורר סיפוק ושמחה, יש לברר אצל אדם חכם בתורה ובחיים מה הסיבה.
ודבר נוסף - בית המדרש הוא כור ההיתוך של הנפש, אבל החיים מחוץ לבית המדרש הם החומר בו אנו מממשים את צמיחת הנפש שזכינו לה בבית המדרש. החיבור האמיתי והעמוק בין השניים הוא הנותן לנו את מלוא ההתמלאות, הסיפוק הפנימי והשמחה.
בברכה, חזקי ואמצי, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם