שאלה
שלום רב,
יש לי חבר רציני והוא בצבא ואנחנו מתראים בערך אחת לשבועיים..למרות שאנחנו מאוד מנסים אנחנו לא מצליחים לשמור נגיעה ולאט לאט מתייאשים בכלל מלנסות..זה מאוד מפריע לי ואני רוצה להשתדל והלצליח אבל בגלל הגעגועים ושאנחנו לא מתראים, פשוט אין לי מוטיבציה וכח רצון מספיק חזק..(לו עוד פחות..)
אני חושבת שיעזור לי אם אני אקרא ספרים על שמירת נגיעה, חשיבותה והמקור לאיסור...כי אני מכירה את האיסור בתור משהו ברור מאליו אך אף פעם לא העמקתי בנושא הכ"כ חשוב הזה..
אודה לך אם תוכל להפנות אותי לספר כלשהו שנשמע לך מתאים .
תודה רבה ושבת שלום.
תשובה
שלום וברכה
לצערי איני מכיר ספרים בנושא.
נדמה לי כי יש משהו בשם מגע הטוהר או משהו מעין זה, ואולי הקוראים יגיבו ויכתבו את שם הספר.
אני ממליץ לקרוא את דברי הרב סולובייצי'ק:
" בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים - אדם נושא אשה בין ל' שנה בין מ' שנה, משמוצא יציאותיו הוא בא לזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי, ופורש ממנה מיד. מי גרם לו שלא יקרב לה, איזה כתל ברזל ביניהם, איזה עמוד ברזל ביניהם, איזה נחש נשכו, איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה ? דברי תורה שרכּין כשושנה, שנאמר בה :ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות, אמרו לו חלב נפל שם, ומשך ידו ולא טעמו. מי גרם לו שלא לטעום, איזה נחש נשכו שלא יטעם ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותם ? דברי תורה שרכין כשושנה, שכתיב בה : כל חלב וכל דם לא תאכלו" .
חתן וכלה צעירים, חסונים, ואהבה לוהטת ביניהם. שניהם המתינו באורך רוח לפגישה זו. רק צעד אחד ואהבתם מתממשת, חלומם מתגשם. לפתע פורשים השניים ונסוגים לאחור. הוא, כדרך האבירים, מציג גבורה פרדוקסאלית. הוא מביס את עצמו, כל זוהר חיצוני אינו מתלוה לנסיגה זו. אין בה מחווה ראוותנית, שהרי נעדרים ממנה עדים להעריץ ולהלל. הפעולה ההירואית אינה מתרחשת לנוכח המון מתרונן * משוררים לא ישירו על שני צעירים ענווים צנועים אלה. הכל אירע בצנעתו החסויה של ביתם, בדממת הלילה. האיש הצעיר, כיעקב בשעתו, חוזר ונרתע לאחוריו. ברגע שבו נראית ההגשמה כמובטחת - הוא נסוג ופורש.
ואולי את כל התשובה:
http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=97397
http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=51645
http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=1165
כל טוב