שאלה
מהי עמדת הרב כלפי הספרים החיצוניים,ואיך בכלל יש להתייחס אליהם?
האם הם חלק מן המסורה שבע"פ או שמא נכתבו על סמך דעתם האישית של הכותבים אותם בסוף ימי בית שני?
האם יש מקום להבחין בין ספרי ההגות לבין ספרי ההיסטוריה (כדוגמת ספר המקבים למשל)?
תשובה
שלום וברכה
הספרים החיצוניים נכתבו בימי בית שני. אין אנו יודעים בידי מי. אנו יודעים כי בשל דמיונם וניסיון ההידמות לספרי קודש – חכמינו ניהלו מלחמת חורמה בספרים אלה ואסרו אותם לחלוטין. כיום היחס לספרים אלה רגוע יותר, בשל העובדה שברור לכל שהם חיצוניים ולא פנימיים.
סביר להניח שספרים אלה הם ערבוב של מסורת, דעות אישיות, הליכה לכיוונים אחרים, חדירה של דעות הלניסטיות ועוד ועוד. מבחינתנו הם לא נמצאים בשלשלת מסירת התורה שבעל פה, אולם אנו יכולים למצוא בהם לעתים ביאורים למסורות קדומות שאנו מכירים בתוך הספרות הרבנית אך לא מבינים אותם עד תום.
איני מוצא מקום להבחין בין הספרים. גם היסטוריה היא הגות.
כל טוב