סמכות הורים מול סמכות רבנים

שלום רב
מרגיש אני קושי גדול לענות על שאלתכם, שכן אני הקטן הצעיר בימים יחסית אליכם, כיצד זה אשלוף פתרון בלא ששנות נסיון יעמוד ליועץ לי, יעמדו ויכוונו אותי, וכי לא גאוה היא זו לבוא ולומר להורים עם ילדים גדולים, מה לעשות, מה הגבולות שלהם? לכן נראה לי שהדרך הנכונה היא לפנות אל הרבנים ולבקש שיסבירו לכם, שידריכו אתכם כיצד לשלב בין החינוך שאתם משתדלים לתת לבין דברי הרבנים. למרות שלא תמיד קל, אך צריך לזכור ש"יגעת ומצאת תאמין" שאפשר אם משתדלים באמת, להגיע אל אותם הרבנים הגדולים ולשאול את פיהם, לבקש להבין, לא לפנות מתוך גאוה אלא מתוך רצון כן להבין את הדברים באופן הנכון, ולשמוע מהם את הדברים.
אך כיוון שאינני יודע אם אוכל לפטור את עצמי מן האחריות לענות על הדברים אכתוב כמה דברים.
חשוב לדעת שאנו בתפקידנו כהורים ניתן לנו פיקדון יקר, הקב"ה נתן לנו ילדים לגדל אותם להיות בנים ובנות עושים את רצונו ית´, לפעול לגאולת עם ישראל, לפעול לתיקון העולם.
לפעמים אנו מתוך האהבה שלנו לילדים אנו עלולים לשכוח שהם פיקדון אצלנו ואנו בעלי תפקיד לעזור להם להגיע אל היעד שלהם. ולכן חשוב מאד שנלמד לשנן לנו בכל יום שאנו תפקידנו לשמור ולפתח את הפיקדון שניתן לנו ושהוא לא שלנו אלא הוא פיקדון.
גם לרבנים יש תפקיד חשוב בעולם, תפקידם הוא לגלות את דבר ה´, לפעול לכך שהאנשים ידעו לעבוד את ה´, הם השלוחים של ה´ ללמד את העם דעת, להדריך אותם כיצד לקיים את התורה.
תפקיד זה עושים גדולי הפוסקים מתוך אחריות רבה, מתוך שיקול דעת רחב מאד, מתוך בירור לעמקה של תורה. חייבים הם לעיין בדברים, חייבים הם להורות דברים ברורים, דברים שאף שלפעמים אינם קלים לביצוע, אך הם מגלים מה ה´ דורש מאתנו. מלמדים הם אותנו כיצד אנו נקיים את מצות ה´.
דברי חכמים אינם באים מתוך מחשבות מופשטות של אידאלים אלא מתוך בירור מעמיק של התורה. בירור שבוסס על פוסקים ועל דורות על גבי דורות של תורה של גדולי ישראל ושל מסורת תורנית מפוארה. דבר זה מלמד אותנו את החשיבות לשמוע לדברי חכמים, גם בדברים שהם לא קלים לנו. לפעמים אנו נדרשים לעשות דברים שאנו לא מרגישים שאנו מסוגלים לעשות, ואילו הילדים שלנו, טובים מאתנו בהם, שהם מסוגלים לגלות מסירות נפש שאנו איננו מוצאים בנו. זו זכות גדולה לאב ולאם שמגלים שהילדים שלהם גדולים מהם בתכונות נפשם, בעוז שלהם, ולכן גם בדברים שהם בעצמם מתקשים לקיים, הילדים שלהם פועלים מתוך התמסרות ומתוך גבורה גדולה.
ההגדרה של המאבק על ארץ ישראל, איננה דיון רעיוני אלא דיון הלכתי, דיון של אמיתתה של תורה, של הגדרות של מצות ה´, כיצד לקיים אותן, מי ומי הם המצווים ומה היא מידת המסירות שאנו נדרשים אליהם, ודבר זה הוא תפקיד של גדולי הרבים להדריך את הציבור, להורות את התורה הזו המעשית והחשובה להדריך כיצד לקיים את הדברים, כיצד לממש את דבר ה´ בעולם.
לפעמים חשוב לברר גדרים מדויקים שבאמירה סתמית אינם מוגדרים מספיק, ולכן מתעוררות שאלות, כגון מהו הגיל שצריך להתמסר לכך וכד´, ואף לכך הדרך הנכונה היא לשאול את אותם הרבנים.
חשוב לדעת שזה התפקיד של הרבנים, ולא נכון יהיה שאנו בתור הורים ננסה להכנס לדברים שהם לא התחום שלנו, שהרי אנו לא פוסקים הלכות, ולמרות הדאגה הגדולה שיש לנו לילדים שלנו, איננו ברי הכי לפסוק, ולכן פסיקה הלכתית זו היא של הרבנים.
אנו צריכים להשתדל לעזור לילדים ולהשתדל בכל מאודנו שהילדים לא יסתכנו סתם, לנסות לשמור עליהם אך לא לעכב אותם מקיום התפקיד שלהם.

יודע אנו שדבר זה לא קל, שהילד איננו שומע למה שאומרים לו, אך:
1. תזכרו כל הזמן, שב"ה שהילדים שומעים לרבנים, ואינם מורדים בכם, אינם פועלים מתוך רצונות ותאוות נמוכות אלא מתוך כוחות גדולים ורצונות גדולים, ותזכרו שזו זכות גדולה.
2. בדור הזה כדורות הגאולה לא יצליח הנסיון לכפות על הילדים אלא צריך להשתדל ללכת אתם, מתוך אמון ומתוך הכרה והערכה אפשר להשפיע הרבה מאד, לכן תנסו כמה שיותר ללכת עם הבת שלכם, להבין את הראש שלה, לנסות לעזור לה, ולהיות יחד אתה ממש ואז גם תוכלו לעזור לה בדרך שלה להיות יותר זהירה, יותר אחראית, ובכך גם תעברו את השנים האלו, מתוך בניה עמוקה יותר של הקשר עם הילדים, שהילד יכיר שאתם באמת יחד אתו תמיד. ובכם הוא יכול לבנות את האמון.
3. אמרו לנו חז"ל עשה לך רב. בחרו ביחד רב שאתם מעריכים ותתיעצו אתו על הדברים. כאשר הרב יהיה מקובל על כולם, ממילא הדברים יורידו הרבה קשיים והרגשות לא נעימות.
4. תנו כמה שיותר אמון בילדה ובמיוחד הרבה מאד אהבה, ים של אהבה ותמיכה, והיא תעריך את זה ותכיר שיש לה הרבה מה ללמוד מכם.
אפשר עוד להאריך רבות ואינני רוצה לעשות זאת בשלב זה, ואשמח לעזור עוד אם אוכל, ואברך שתזכו לגדל את הילדים לתורה ולחופה ולמעשים טובים ותרוו מהם רוב נחת ושמחה.
יצחק.