שאלה
שלום רב,
ברשותי כלב זכר, מעורב קטן בן שנתיים שבתקופות הייחום נעלם מהבית במושב למספר ימים ולרוב מסתבך בבעיות.
1. במקרה שקושרים אותו בתקופות הנ"ל תמיד מוצא את הדרך להשתחרר.
2. פעמיים נפגע בתקופות ייחום בצורה קשה שדרשה ניתוחים שונים ותקופת אישפוז ע"מ להצילו ממוות וזאת ע"י דריסה או בעקבות נשיכות של כלבים גדולים ממנו.
3. הוטרינר הודיע לי שעליי לסרסו מייד לכשיתאושש מהפגיעה האחרונה מכיון שלאור ההיסטוריה שלו ללא סירוס בוודאות יגיע עם פגיעות דומות בעתיד אולם הסיכוי שישרוד לאור הפגיעות הקודמות הוא נמוך.
4. הסירוס מבוצע אצל וטרינר בהרדמה מלאה וללא סבל לכלב.
שאלותיי - האם במקרה זה מותר לסרסו לאור הסכנה לחייו במידה ולא נסרסו ולאור הנחיית הוטרינר וכמו כן האם ישנם הנחייות מסויימות לוטרינר לגבי צורת הביצוע.
בתודה מראש,
תשובה
שלום
כיוון שאתה מעיד שאם הכלב לא יסורס הוא ימות או יחלה מאד, לעניות דעתי ניתן לסמוך בזה על שיטת הבית יהודה שהובאה בפתחי תשובה באבה"ע ס"ה סק"י, ולתת לוטרינר גוי לסרסו על ידי סם מיוחד (לא סירוס רגיל).
הפסיקה הזו רלוונטית רק למקרה שאתה מתאר ולא למקרה אחר, גם אם הוא דומה.
כל מקרה צריך שאלת רב בעניין הזה, משום שכל חיה שאינה מוסרסת היום סובלת וזה לא מספיק בשביל להתיר. רק אם הכלב ממש ימות או ינזק מנשיכות,יש מקום לשקול את המקרה.
בעניינים אלו, המוסר הטבעי שלנו סותר את דבר ד' המגיע מדברי חז"ל, המוסר אומר לנו לסרס את החיה ולהמעיט את צערה, אך ד' אסר על כך בתורה ועלינו להקריב את המוסר שלנו על מזבח יראת השמיים, על אף שזה קשה. זו תופעה נדירה שהמוסר ויראת השם מתנגשים, ויש לעשות הכל שהמוסר לא יאבק בדבר ד' אלא אף יקבל ממנו חיזוק, אך לפעמים יש סתירה, ויש להכריע כדבר ההלכה ולא הרגש המוסרי. אך לחומרא אנו כן נאסור דברים בגלל מוסר, גם אם ההלכה תתיר, עיין רמ"א אבה"ע ס"ה סעי"ד ובביאור הגר"א שם ס"ק מא.
כל טוב