סיסוכים עם אמא

בס"ד

נראה לי בע"ה שההגדרה פחות חשובה לעניין זה. או שנכון יותר יהיה להתייחס לשאלתך כאל בירור הלכתי.
מדובר בבירור הלכתי מאוד חשוב שהרי להלכה ישנם גדרים מפורטים ומפורשים לעניין כיבוד אב ואם.

בירושלמי (פק דקידושין ה"ז סופ"ק דפאה) מבואר שכבוד אב ואם עצום מכבוד המקום, שאמרו שם, ["תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר גדול כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו".]

ומכאן טוב וחשוב שאת שואלת שהרי על מנת להתנהג להלכה יש לדעת קודם את גדרי ההלכה.

להלכה ישנם מקרים מסויימים ומוגדרים בהם אין חיוב לשמוע לאביך ולאמך וגדריו מדוייקים לגבי דיבור עם הורה כך לדוגמא כיבוד אב ואם בדיבור.

צריך לדבר עם הוריו בנחת, בלשון רכה ובכבוד. לא יסתור את דבריהם אבל לא צריך לדבר עימהם בלשון נסתר.

לא מדובר כאן ב"חסידות" אלא בשולחן ערוך (יו"ד סימן ר"מ) ומכאן שאל לך להרגיש שאת ב"משחקי כבוד" או "מתקפלת" או "מוותרת". ההיפך, עליך להתאמן להשתמש במושגים אמיתיים:
["את מקיימת את ההלכה!"
"את מדקדקת במצות כיבוד הורים" ]
ובקיצור: ["את מקיימת מצווה!!"]

לעניין הורים כעסניים או ילדים והורים שאינם מסתדרים שימי לב להלכות הבאות בשו"ע:

"עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו - לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים שציוהו בכך"

כן יש ללמוד מהמבואר בשו"ע (סימן רמ סעיף ח') "עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים אל יכלימם ואל יצער בפניהם ואל יכעס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק".

יש איסור זילזול בהורים זו עבירה ארור מקלה אביו ואמו (מזלזל) ועדיין - לענייך נפסק להלכה.

"אב ובנו שהם בקטטות ובכעס כיון שהם מתקוטטים מוטב שלא יהיו יחדיו אלא כל אחד ידור במקום אחר".

לכן, הייתי מייעץ לך, אולי למצוא תעסוקה נוספת ולהיות פחות בבית ולמנוע עימותים והתקוטטויות. ולנסות שלא להרגיש במאבק עם אמך ו"תחשבי טוב, יהיה טוב" יש אמרה חסידית מפורסמת לנסות למצוא דרך נועם בהתמודדות עמה.

ברכה והצלחה.