סיוע בהבנת שו"ת-שבות יעקב

שאלה

שלום עליכם.

ברצוני להסתייע בכם כדי להבין את פירושו של שבות יעקב. אני קורא את הטקסט ומתקשה להבין מהי ההלכה ומה העיקר בדבריו.

להלן השו"ת מצורף:

שו"ת שבות יעקב, חלק א, סימן קיג

אשה אחת צעקה במר נפשה, ומייללת בקולה על בעלה שהכה אותה איזה פעמים, והתרו בו על פי ב"ד שלא יכה אותה עוד, שאם לא כן יכפוה לגרשה, וכמבואר בא"ה סי' קנד סעיף ג בהג"ה. ויהי היום, ואין איש מאנשי הבית בבית רק הבעל ואשתו ומשרתו, ויכה האיש את אשתו מכת אכזריות, והיא צעקה ואין מושיע לה, וכאשר מקול ענות נתקבצו אנשים לבית' לראות ולשמוע מה הקולות משמשות, הראתה להם מכות אכזריות שכל אחוריה וגבה נפוח ונצרר ממכות רשע שהכה בעלה. והוא כופר בכל, ואמר שלא הכה אותה כלל, רק שאולי היא חבלה בעצמה או משרתו לתלות הסרחון בו ושמא עיניה נתנה באחר. והיא אומרת שאיך אפשר לחבול בעצמה כל כך לאחוריה, אף גם איך עולה על הדעת לחבל בעצמה כך, ומשרתו מעולם לא עלה על דעתו להכות אותה מעולם, גם הוא מועד בכך, והמשרת הוא עד מסייע לה. ילמדינו רבינו הדין עם מי.

תשובה. עיקרא דהא מילתא יש לדמות למה ששנינו במתניתין דפרק כל הנשבעין: נחבל כיצד? היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול, ואמר לו: חבלת בי, והוא אמר: לא חבלתי - הרי זה נשבע ונוטל. ע"כ. וקאמר בש"ס נחבל כיצד... וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות ובהלכותיו פ"ה דחובל ומזיק והרא"ש שם בפרק כל הנשבעים, על הא דקאמר בש"ס "ודלמא אחר" - הפירוש שאמר לאחר "הכני, פצעני", כדי לענוש לזה. נראה דהוכרחו לפירוש זה, דאם לא כן תקשה דאיך יעלה על הדעת "ודלמא אחר", כיון שזה תובע לזה הנחבל, ואינו תובע להאחר, וחזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו - מהיכי תיתי שיתבע למי שלא הזיקו וימחול למי שהזיקו באמת? לכן הוצרכו לפרש שהוא עשה כן בכיוון, שציווה לזה להכותו כדי לענוש לזה, מפני איזה קטטה וכהאי גוונא שיש לו עם הנחבל. וקל להבין. ואם כן, בנדון דידן, אף אי נימא שההכאות היו מאחוריה בענין שאי אפשר לעשות כן בעצמה, וכגוונא דמתרץ הש"ס שעלתה לו נשיכה בגבו, מכל מקום כיון שהיה בבית עוד אחר, דהיינו משרתו, אע"פ שהיא אינו תובע, תו חיישינן שהיא ציוותה למשרתו שיכה אותה, כדי לכפות לבעל שיגרשה, שמא עיניה נתנה באחר. ומשרתו אינו נאמן אפילו כעד אחד כיון שהוא נוגע בדבר... ואין מקום לומר, כיון דכאן איכא רגלים לדבר שהבעל מועד בכך להכות את

תשובה