שאלה
שלום
כשאנו ניגשים לעסוק בטעמי המצוות אנו נתקלים בקושי כיוון שאנו מנסים להסביר את המצוות לפי השכל המוגבל שלנו ולא לפי ה"שכל" האלוקי הבלתי מוגבל ולכן גם אם נמצא סיבות שבאמת מתאימות לנו-לעולם לא נדע שזה מה שהקב"ה כיוון במצווה.
אם הנחה זו נכונה-אז אסור לחכמים לפסוק דברים שלא נאסרו,אך דומים לדברים שכן נאסרו.
דוגמא-משכב נשים,רשום בתורה שאסור משכב זכרים וראיתי כאן באתר באחת התשובות שמשכב נשים זה כמו נבל ברשות התורה(קשה לי למצוא את השות הזה)למה נבל? הרי באמת רשום משכב זכרים.
תודה רבה על התשובות ועל הנגישות שלך ושל הצוות באתר.
תשובה
שלום וברכה
השאלה העמוקה שלך פותחת הרבה כיווני מחשבה, ואני קרוב יותר לזה, שלמעשה יונק מהרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה ומהרמב"ן בפירושו לפסוק "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך...":
שאלת השכל הא-לוהי היא בלתי רלוונטית לפירוש התורה. משעה שנתן הקב"ה את התורה לבני אדם הוא ציווה עליהם להפעיל את שכלם. השכל אמנם מוגבל, ועל כן אין אנו רשאים ליצור נוסח חדש למקרא; המוגבלות גם מחייבת אותנו לפעול בתוך המקרא ומתוך כלים פנימיים של התורה שבעל פה, ולא בעזרת סברות ומחשבות חיצוניות שלנו, וכדו', אולם לעולם הסברא תישאר יסוד גדול בדין. זו גם הסיבה שלעתים רב שואל בגמרא "למה לי קרא – סברא היא".
על כן, חכמים לא רק רשאים, אלא חייבים להסיק מסקנות מתבקשות מתוך ציווי התורה, וכדו'.
לא הבנתי את הדוגמה לשאלה.
כל טוב