שאל את הרב

סטיגמות על פי החיצוניות

חדשות כיפה חברים מקשיבים 18/05/11 20:39 יד באייר התשעא

שאלה

שלום

אני בת 15.

יש תופעה מסוימת שממש מפריעה לי- הסטיגמות.

אני מרגישה הרבה פעמים שכל מקום שאני הולכת אליו מתייגים אותי ישר : אם זה בשבט ואם זה בכיתה...

לפעמים , בשבט לדוג', אני מרגישה שאני מתוייגת כ"דוסית" וזה יוצר סוג של ריחוק (ממש לא הרבה פעמים אבל כן קורה) ביני לבין חברות שלי.

או לדוג' גם כל העניין הזה של החיצוניות : היום יש תיוג ע-צ-ו-ם לדעתי ע"פ החיצוניות : אם אני באה עם חצאית ארוכה סימן שאני יותר דוסית, ואם אני באה עם שיער פזור- אז פחות דוסית וכן הלאה.

אשמח שתעזרו לי מה לעשות* כי אני לא רוצה לחיות כל הזמן עם סטיגמה שתגרום לא להתחבר אלי וכ'ו..

תודה רבה.

תשובה

שלום לך,

את מעלה תופעה ידועה ומוכרת במציאות שלנו- הסטיגמות. אני חושבת שבאופן כללי הדגש על חיצוניות והתרשמות כללית וחיצונית היא הרבה יותר משמעותית כיום מאשר מה שהיה בעבר, בעיקר אולי בעקבות ההרגל של הדור הזה לשפוט דברים לפי איך שהם נראים. כנראה זה בגלל ההרגל של סרטים וטלוויזיה- שהאיש הרע הוא המכוער, ומי שיש לו לב טוב, הוא גם יפה תואר, גם חמוד וגם כמובן רומנטי... מה שכן, זו לא תופעה חדשה. אני זוכרת שגם כשאני הייתי חניכה, וגם בתור מדריכה התעסקנו עם זה המון. איך להתמודד עם תופעת הסטיגמות מזוויות שונות ועדיין, לא נראה לי שיש תשובה חד משמעית...

באופן כללי, נראה לי שסטיגמות נולדו מגרעין אמיתי. לדוגמא- כל מי שהגיע ממזרח אירופה ושמר מסורת, לבש את הבגדים השחורים של ה"חרדים", ולכן, כל מי שלבש כיפה שחורה, נתפס כאחד שבא מקהילה כזו. או דוגמא בסגנון אחר- בגדים מסויימים עולים הרבה כסף, אם בגלל העיצוב או הבדים שהם יקרים. ולכן, מי שלובשת חליפה מחוייטת ומהודרת, נתפסת בעיני אנשים כאישה מהמעמד הגבוה. עם הזמן, והתפתחות המפלגות והפוליטיות, נתפסו לסגנונות שונים של חברות גם דעות פוליטיות. כך שכל מי שדתי- הוא בהכרח ימני, וכל חילוני עשיר- הוא שונא חרדים ושמאלני. אבל, דווקא היום לדעתי יש יותר מגוון גם בתוך חברה שנחשבת יחסית אחידה- כך לא כל החילונים/חרדים/דתיים לאומיים הם אותו דבר. אבל, נשאר הסממן החיצוני, ואנשים עדיין מחזיקים בו כמשהו שמסמל. ולכן- בשלב השני של "התפתחות הסטיגמות", הן מחזקות את עצמן. כלומר, מי שרוצה להצהיר על עצמו שהוא מזרם מסויים, לובש את הבגדים שמשוייכים על פי הסטיגמות לזרם הזה- כדוגמת גודל/צורה/צבע הכיפה, או כיסוי הראש וכו'. אמנם יש יוצאי דופן, אך רוב הציבור כנראה עדיין הולך לפי ה"סטיגמות". ולפעמים במקום "סטיגמות" אפשר לקרוא לזה "אופנה". יש דברים שיותר IN ללבוש אותם, ואם אתה מתלבש ככה זה מראה שאתה "מבין עניין"...

אבל, אני חושבת שאפשר להפריד בין סטיגמות שהן במקורן לגמרי חיצוניות (כמו- איזה צבע של כיפה) לבין סטיגמות שהן במקורן נובעות ממחלוקת מהותית, לדוגמא מחלוקת הלכתית. לדוג' נושא השיער הפזור שהזכרת בשאלת, אמרת שהוא מסמל פחות "דוסיות" . אבל זה אינו משהו רק חיצוני, אלא נובע מכך שיש דעות בהלכה שאומרות שבת לא צריכה ללכת עם שיער פזור מכיוון שזה לא צנוע, ויש פוסקים שטוענים אחרת. או לדוגמא: חצאית קצרה או ארוכה- זו מחלוקת ידועה בהלכה- מה היא החובה, האם צריך להסתיר את החלקת התחתון של הרגל או לא, ולא סתם האם להחמיר או לא. ולכן, נולדה הסטיגמה. משהו חיצוני אחד שממנו שופטים את כל האדם גם בנושאים אחרים. בנושאים הללו שהזכרתי, יגידו על מישהי שהולכת עם שיער פזור שהיא אולי פחות מקפידה על ההלכה גם בדברים אחרים, כי היא הולכת לפי השיטה שמקלה בנושא פיזור שיער.

נראה לי שהעבודה העיקרית צריכה להיות בשני מישורים עיקריים : אחד אישי- בירור אמיתי של הדרך שלך, והשני חברתי- להתרגל לא לשפוט את מכלול האדם על פי מאפיין אחד שלו.

במישור האישי הייתי מציעה לך קודם כל לעשות בירור אמיתי לגבי כל הדברים הללו. עם עצמך או עם חברות, מה באמת המקור של כל הדברים הללו. האם זה בעייה ללכת עם שיער פזור או לא? מהן השיטות השונות בהלכה לגבי זה? לפי מי אני הולכת? האם אני הולכת כל פעם לפי רב אחר שנוח לי? אולי הגיע הזמן ללכת לפי רב אחד, לדוגמא אם יש רב למשפחה שלך, או רב התנועה שאליה את הולכת, או רב העיר או האולפנא. מישהו שלפיו תלכי, ואז קודם כל בתוכך את תדעי שמבחינתך, את עקבית בשיטה אחת. ואם אין לך דרך לגשת אליהם, אולי תתייעצי עם המחנכת שלך. תוכלי למצוא חלק מהנושאים באינטרנט, ולהחליט שאת נוהגת על פי רב מסויים. הרבה פעמים גם הרב לא מביא תשובה חד משמעית, אלא מגוון דעות, וכל דעה יש לה פוסקים קודמים שיש לה על מי לסמוך. רק צריך להיזהר לא ללכת כל פעם לפי מי שהכי מקל... וגם, להיזהר לא ללכת לפי הסטיגמות, כדי להשתייך לסטיגמה מסויימת, או כדי לא להשתייך לסטיגמה ההפוכה. אלא ללכת בדיוק כמו שאת היית רוצה. לחזק את הדעה הפנימית שלך. חשוב שאת בתוכך תהיי סגורה עם עצמך (לפחות נכון לתקופה מסויימת, כמובן שאפשר לשנות במהלך החיים את הדעה שלך) ושיהיו לך את התשובות בשביל עצמך, בתוכך.

במישור השני, חשוב הדו-שיח בינך לבין חברותייך. לקבל גם מי שלא כמונו, וגם לא לשפוט על פי דבר אחד את כל אישיותו של האדם, ועל פי מרכיב אחד, לא לקבוע תכונות או מחשבות אחרות שלו- שזה למעשה מה שאומרות סטיגמות. עבודה על הקשבה, על קבלה של האחר. על כך שאנחנו לא חייבים לחשוב אותו דבר בכל נושא, אבל עדיין להיות חברים. זה אולי קצת לא מסתדר עם הבירור שעושים בדרך בגילאים הללו בכל מיני נושאים, ואז מחליטים ללכת לכאן או לכאן. אבל חשוב להכניס גם את הצד הזה. את יכולה לעשות את זה בצורה אקטיבית, כלומר ליזום כל מיני מעשים שיראו שכך את חושבת שצריך לנהוג. נגיד, אם אומרים על מישהי אחרת- "וואי, ראיתם את זו התחילה ללכת עם חצאיות ארוכות, נהייתה דוסית" אז להגיד- "אולי היא פשוט חושבת שזה יפה? ואולי היא השתנתה, אבל זה לא אומר כלום על האופי שלה. היא היתה חמודה ונשארה ככה גם עכשיו". כלומר, לשים את הדגש על הדברים החשובים- האופי.

אמנם בתור בן נוער, רוצים להרגיש שייכים, חלק ממשהו, לא רוצים להיות שונים. מי שקצת שונה ממך אתה מתרחק ממנו, כי אתה מפחד שהחברים שלך מגדירים גם מי שאתה. יש בזה צד נכון, לדוגמא בבילויים משותפים, צריך שכולם יהיו באותו כיוון כדי שנוכל לבלות יחד. ובסופו של דבר, הבחירות שלנו כן מאפיינות אותנו במובן מסויים. הן מראות על צורת חשיבה, על דרך- אם בחרת ללכת על פי ההלכה, או אם אתה מחפש יותר להחמיר- זה לא בהכרח מצביע לטוב או לרע, אלא פשוט מסביר מה אתה חושב בכל מיני נושאים לסובבים אותך.

פתרון קצת מקומי, אוכל להציע אולי מכיוון שמדובר על קשר לטווח ארוך עם השבט, אז אם נגיד אחרי הבירור תראי שאין בעיה עם חצאית קצרה/ארוכה אז תלבשי לסירוגין חצאית קצרה/ארוכה, ושיער פזור ואסוף, בצורה מכוונת כמה שבועות, ואז אולי יבינו שזה לא מה שמאפיין אותך, אלא בכלל דברים אחרים, ואת מתלבשת בצורה מסויימת כי זה מה שאת חושבת שיפה, וזהו. מן המחשה של לא לשפוט אדם רק על פי דבר אחד, אלא על פי מכלול. אבל שוב, את זה הייתי עושה אחרי הבירור ההלכתי שלך עם עצמך.

וגם- זה מאוד חשוב- לא לפחד להיות דוסית... זה לא דבר רע. אולי המילה הזו "דוסית" היא נשמעת שלילית. אז אולי להשתמש במילה יותר רכה, כמו "תורנית" או "מקפידה במצוות" או "הולכת לפי ההלכה". אמנם כדאי לדאוג שלא יווצר ריחוק מהחברות שלך, בגלל אולי חשש מהשפעה שלך עליהם, או משהו כזה, אבל לא לפחד לעמוד על שלך. נראה לי שאדם שמראה שהוא מקבל את השני גם אם הוא לא מסכים איתו בכל הדברים, אז גם השני לא יפחד להתקרב אליו. אם יש בילויים שאת לא רוצה וחברה אחרת כן רוצה- לפתור את זה בשיחה, מתוך קשר וחברות, ואכפתיות אחד מהשני. לא מתוך מאבק כוחני של מי צודקת, ומי יותר/פחות דוסית. אלא כדי שכולם יהנו במידה שווה, ואף אחד לא ירגיש שהוא וויתר על עולמו בשביל החברה. כי בסופו של דבר, את זו שקובעת איך יראו חייך וחשוב שלא תוותרי רק בשביל שלא יחשבו עלייך ככה או אחרת. כי אז, את היא זו שתהיי מושפעת מהסטיגמות.... ואם הדברים שאת רוצה להקפיד עליהם לא מסתדרים עם החברה שבה את נמצאת, אולי אפשר לנסות להתקרב לחברות שיותר קרובות אלייך בדעות ובדברים שהן רוצות להתעסק איתם.

לסיכום,
אנחנו חיים בעולם שהסטיגמות די משפיעות. אבל, את צעירה וכך גם חברותייך. אתן יכולות עדיין לעבוד על הנקודה הזו שהיא לא תשפיע בצורה מהותית על הקשרים שלכן בתוככן וגם בינכן לאחרים. הכל על ידי שיחה, דיונים ואולי גם קצת דוגמא אישית...

שיהיה הרבה בהצלחה!

הדס.
hershko.hadas@gmail.com


כתבות נוספות