סד של ויתור

שלום וברכה

זהו נושא ארוך ומורכב בתורת המידות, ולעתים אף בהלכה (כגון החובה לסכן את עצמך כדי להציל מישהו אחר וכדו').
אכתוב בראשי פרקים:
א. העיקרון היסודי של ההלכה ושל תורת המידות הוא דווקא "שלך קודם לשל כל אדם". אדם פועל בראש ובראשונה מתוך האחריות שלו לעצמו. על כן אמרה הדרשה "ואהבת לרעך כמוך – ולא יותר ממך", ועל כן יש הלכות רבות המבררות יסוד זה. בראיה ראשונה דומה שמדובר בעמדה מוסרית מאוד אגוצנטרית – ולא היא: האמונה היא כי רק מי שיש הכרה בעצמיותו רכושו והאינטרסים שלו יכול להיפתח אל ה"אחר". במסגרת זו אין אדם חייב לבטל את עצמו למען האחר.
ב. ואכן, תורת ישראל אוסרת על האדם להסתפק בהכרה בו עצמו, אלא מצווה עליו להיפתח. מצוות רבות מחייבות אותו לא לראות רק את עצמו, אלא גם את כל מי שזקוק לעזרתו, ואת האחריות שלו לתיקון פני החברה והעולם.
ג. מדובר אפוא בשני שלבים – מהמוקד הגרעיני של האדם עצמו ההולך ופותח את לבו לכל המרחב שמסביבו.

כל טוב