סגולות לקבלת התפילה - איך? האם?

שלום לך!

לגבי השאלה הראשונה:

באופן כללי, יש עניין כזה ביהדות של סגולה של זמן מיוחד, שהוא ייחודי ויש בו משהו רוחני מיוחד לעומת זמנים אחרים בשנה. אנחנו בעיקר מכירים את זה מהחגים, שאנחנו יודעים שבתאריכים האלה, יש הארה מיוחדת שמופיעה בעולם בכל שנה ושנה. מדמים את השנים שחולפות בד"כ בדימוי לקפיץ, שיש פנס שמאיר עליו. כל טבעת, היא שנה, ובכל שנה, מצד אחד עולים קומה, ומצד שני חוזרים כמעט לאותה נקודה שהיינו בה בשנה שעברה. וכשמגיעים לנקודה שבה מאיר הפנס, הוא מאיר עלינו לא משנה באיזה גובה אנחנו בקפיץ. כך גם בתאריך לוח השנה העברי שלנו.


בעקבות שאלתך, ניסיתי קצת לברר על זמנים שידועים כמסוגלים לקבלת תפילות. באופן עקרוני, אני לא ממש יודעת אם ה"סיבה" לייחודיות של אותו יום היא נובעת בצורה דומה לחגים, אני מניחה שזה נובע מדברים קצת שונים. בכל אופן, הזכירו כמה זמנים (אבל [לא הייתי לוקחת את הדברים כמקור מוסמך], כי לא תמיד דברים כאלה עוברים במדויק...) :
חצות הלילה בערב פטירת רחל אמנו (אור לי"א חשוון), בשביעי של פסח (אור לכ"א ניסן) לקום קודם אשמורת הבוקר ולקרוא קריעת ים סוף (אולי המקור מהאר"י) ובפורים בחצות הלילה. כמו כן אני יודעת גם שביום ההולדת יש משמעות מיוחדת לתפילות שלנו (את יכולה לקרוא על זה יותר בספרון "יש לי יום הולדת").

עם כל זה אני חושבת שבאופן כללי, צריכה להיות לנו לחיים תפיסה קצת יותר מורכבת של כל עניין התפילה ואיך היא פועלת. מכיוון שבסופו של דבר, התפילה היא לא מעין כספומט, שאתה "מכניס כרטיס" ומקבל מה שאתה רוצה. הדברים קצת יותר מורכבים. בצורה כללית- בתפילה אנחנו בעצם מעלים את עצמנו למדרגה שלא היינו בה קודם, ושבמדרגה החדשה אנו מתאימים או ראויים לקבל שפע מסויים שלא היינו ראויים לו קודם. יש באתר תשובה קצרה שנותנת בכלליות את העקרונות של התפילה, מוזמנת לקרוא:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=210242
אם את רוצה, יש ספרים שמדברים על פעולת התפילה. אני מכירה את הספר תפילת ישרים, שהוא עוסק ממש בעומק הדברים בצורה מובנית ומסודרת. אני יודעת שיש עוד ספרים, אך כרגע אינני זוכרת...

(הערה קטנה לגבי הסיפור של סבתך: אני בטוחה שמה שסבתך מספרת לך יש לו בסיס במציאות, ובוודאי הייתה לה איזו חוויה מאוד משמעותית ועל כן היא זוכרת אותה כל כך. עם כל זה, הייתי אומרת בזהירות, אימרה שבן דוד שלי נוהג לומר מדי פעם והיא ש"אין מביאים ראיה מן הסבתא". כלומר, לפעמים הסבתות שלנו נהגו מנהגים או קיימו הלכות שהיו דיעבד, או שהועברו אליהן בצורה קצת שגויה, ואם כעת הדברים אינם מסתדרים עם ההלכה שאנחנו לומדים, אז סומכים על השולחן ערוך... כלומר, יכול להיות שהועבר לאמא של סבתך הידע על היום המסוגל הזה ויכול להיות שסבתה "המציאה" אותו, או שוב, זה עוות במעבר עם השנים (שלא במתכוון) מתוך מידע משובש אחר. לצורך הדיון כרגע זה לא כל כך רלוונטי כמו שראינו, כי כנראה יש עניין של זמנים מיוחדים המסוגלים לקבלת תפילות, אבל זה סתם ככה, באופן כללי...)

לגבי השאלה השניה שלך:

האמת, השאלה שלך פשוט טובה! גם אני חושבת עליה רבות... אני חושבת שלהתפלל על החברה שלי באמת, מתוך אכפתיות ואהבה, זה אחד הדברים שמייחדים אותנו בתור עם ישראל, האכפתיות והקשר הזה החי בין כולנו. גם הנושא של "כל המתפלל על חברו, הוא נענה תחילה", זו מעלה מאוד גדולה, וסתם ככה אני לא ממש הבנתי את הנושא "איך זה עובד". למדתי כל מיני הסברים אך אף אחד מהם לא ממש התיישב על ליבי. אז ממש לא מזמן, בדיוק חיפשתי גם אני איזשהו הסבר על הנושא הזה ומצאתי את הדברים היקרים שכתב הרב חנן פורת באחד מעלוני "מעט מן האור" (פרשת חקת ה´תש"ע), אז אביא אותם כאן, שיהיו גם לרפואתו (חנן בת שלומית):

"התפילה אינה משנה חלילה את הרצון הא-לוהי שכל דבריו צדק ואמת, אלא משנה את מעמדו של המתפלל שלאחר התפילה נמצא במקום גבוה יותר מזה שהיה קודם התפילה, וממלא שינוי מעמדו הרוחני גורר גם שינוי ביחס ה´ יתברך אליו והיענות לבקשתו.
[הוא הדין במי שמתפלל על חברו בכל לבו], שבעת תפילתו הריהו עולה בעצמו במדרגתו וממילא גם מעלה את חברו הקשור אליו בכל נימי נפשו, שהרי הקשר ביניהם הינו קשר אורגני כאיש אחד בלב אחד. ובשעה שהראש מתרומם – מתרומם הגוף כולו, והריהו מעלה את חברו עמו כדרך שבזכות תפילת משה המחלה את פני ה´ א-לוהיו, מתבטלת הגזירה על העם כולו (ועיין ב´מעט מן האור´ לספר שמות במאמר: "כוחה של תפילה", עמ´ 335). לאור זאת מאירה מימרת חכמים הקובעת: ["המתפלל על חברו הוא נענה תחילה", שהרי תפילתו בראש וראשונה מרוממת אותו עצמו ומזכה אותו להיענות תחילה גם מבלי שיכוון לכך כלל ועיקר]. "

כלומר, העיקר הוא "להתפלל נכון", כלומר בצורה כזו שאנחנו בעצמנו נתרומם בתפילה. בשביל זה צריך קצת ללמוד תפילה, כמו שהזכרנו. חשוב להוציא מתוכנו את המחשבה התמימה שהתפילה היא רק מן מקום שמבקשים בו דברים, אלא להגדיל ולפתח אותה למקום וזמן של מפגש עם הקב"ה, ומתוך כך אנו מבטאים בתפילה את הרצון שלנו להתרומם למציאות יותר מתוקנת, ומתוך כך אנו מבקשים לקבל שפע, שיעזור לנו להגיע למציאות הזו. מצד שני, חשוב גם להיות קשורים אל חברנו בצורה אמיתית ופנימית. ואז כשנזכיר אותו ונבקש עליו בתפילה, נהיה "כאיש אחד בלב אחד" ואז נרומם אותו יחד איתנו.

באופן מעשי נראה לי שהדרך הכי טובה להתפלל באמת עליה, היא פשוט לפני התפילה לעשות הכנה קצרצרה לראות אותה בדמיונך, לחשוב עליה, להעצים בתוכך את הנקודה שהיא חברה שלך את האהבה שלך אליה, ולהכיל בתוכך את הצער שלה ולחשוב על טובתה... אז ממש ארגיש אותה בתוכי, ובעצם אני מחזקת בתוכי את הקשר שלי אליה. אולי גם אם פחות נשים דגש על ה"תוצר המבוקש" שאנו מצפים לקבל מהתפילה, גם נוכל אולי לקבל שעם כל זה, זה גם לא כל כך רע להתפלל גם על עצמך.. כי בסופו של דבר הקמת בית בישראל חשובה ומשמעותית לכל אדם בישראל, גם לך בעצמך... וזה הרי מה שאנחנו רוצים- "לתקן עולם במלכות שדי", לא כך? :-)

יש באתר תשובה שעוסקת בקבלת התפילות, שאני חושבת יכולה מאוד להתאים לך לשתי השאלות:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=180071

שיתקבלו תפילותינו ברצון...
ב"הצלחה רבה!

הדס.

hershko.hadas@gmail.com