סבל ורע בעולם

שלום לך,
מתחילת יצירתו של עם ישראל בעולם, עוד מזמנו של אברהם אבינו (בערך בשנת 2000 לבריאת העולם) אנחנו מאמינים בה'. אמונתנו מאוד ברורה, זכינו להתגלות אלוקית במעמד הר סיני, כשכולנו שמענו את דבר ה' אלינו בנתינת התורה. כל תולדותינו רצופות בהשגחת ה' עלינו. ההנהגה האלוקית איתנו – מסביר רבנו יהודה הלוי בספר הכוזרי – היא נקראת 'אהבה'. עלינו נאמר בספר דברים "מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו", "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". זו אהבה גדולה ועמוקה מאהבת אב לבניו.
במכתבך דיברת על נוראות השואה. אכן זו פרשה מזעזעת, שבה רשעי האדם, שמתפארים בתרבותם, רצחו באכזריות ובשיטתיות מליונים מבני עמנו, ועינו המונים רבים. נתקיימה בנו קללת הגלות בכל נוראותה. גם על שאר העמים אנחנו מקשים: איך הקשיתם לבכם נוכח הסבל הטרגי וההשמדה ההמונית של יהודים ולא פתחתם לנו אפילו סדק קטן כדי שנוכל להימלט מהזוועה הזו, ונציל את נפשותינו. ועל בריטניה הגדולה (שאז הייתה עדין אימפריה) גדולה שאלתנו: איך עצמת עינייך ונעלת שערי ארצנו, אחרי שהבטחת להם בית בא"י, וכל העמים הסכימו לזה ובעבור זה קבלת מנדט על א"י. אכן, אבדה אמונתנו באדם. האנושות כשלה – ברובה – באופן מחפיר. התקיימו בנו דברי התוכחה שבתורה: "וגם אני אעלים עיני מכם…". אוי לנו. נשברנו ולקינו ונהרגנו במיתות משונות.
והנה מתוך אפר שריפות קדושנו, קמנו לתחיה! קמה מדינת ישראל. מכל העולם נהרו ועלו יהודים לארץ. איך אפשר להבין את נס תחיית האומה, שנדמתה לעצמות יבשות שפזורות בכל העולם ורוח אין בהם. מתקימות בנו נבואות הנחמה "התנערי מעפר קומי", "שובי בתולת ישראל אל ערייך אלה". נבנות ערים, נבנית הארץ, והעם נבנה מחדש. עין אחת דומעת על ההרוגים (בשואה ובכל מלחמות ישראל על קוממיותו בארצו), ועין אחת שוחקת על התקומה. מציאות שמתוך חושך נורא מופיע אור חדש על ציון. איזה חילול ה' גדול היה בעולם כשגויים רצחו אותנו כך, ואיזה קידוש ה' גדול יש עכשיו כשעם ישראל חוזר ומופיע בהיסטוריה.
אחרי כל הסבל שעבר עלינו, אנו קמים עם תקווה. יש לנו ייעוד לגלות את הטוב במציאות. להוכיח שאפשר לנהל מדינה על אדני המוסר והאידיאלים. ללמד את כעל האנושות להיות טובה וישרה.
כתבת שההסבר המקובל לצטט על השואה הוא – שזהו עונש. לא שמעתי הסבר כזה והוא לא מקובל עלי! גם ביסורים של אדם פרטי צריך מאוד להיזהר באמירות כאלו, כפי שמודגש בספר איוב; לאדם (אם אין לו רוח הקודש) קשה לו לדעת אם חברו חטא. יש יסורים שהם יסורים של אהבה. זה מושג שצריך הרבה הסבר, אבל בכל אופן, אין זה עונש על חטא, אלא היסורים הם חלק מהחיים. בחיים יש טוב ורע.
אם תדפדף באתר תמצא שהתייחסנו כמה פעמים גם אל השואה ויש דברים גם על מציאות הרע בעולם; אבל במכתבך ציינת גם נקודות אור: אמך מקדישה את חייה לטיפול באביך שמאבד את מאור עיניו. איזה לב טוב! איזו מסירות ונאמנות! סבתך שהיא אישה תמימה ונפלאה כל כך. ואנחנו מוכרחים להצטרף אליהם ולא להשאירם במיעוט. עלינו להרבות את הטוב במציאות, להעריץ את האנשים הטובים, ולהשתדל להקל על מכאוביהם.
בישעיהו נאמר: "הן חוליינו הוא נשא ומכאובינו הוא סבלם". היחידים המיוחדים האלה, שאתה פוגש אותם ורואה את סבלם, יסוריהם ממרקים את העולם והאנושות.
מה שכתבתי כמעט ואיננו עונה על שאלתך, כי הדברים ארוכים ועמוקים. צריך היה להשקיף על כל תולדות העולם ועם ישראל כדי לנסות להבין. היה ראוי לכתוב ספר שלם כתגובה לשאלתך; אשמח אם תיצור קשר כדי שנוכל לברר את הדברים בצוותא, ומתוך דברים שאתה יודע להוסיף עוד הבנות על מנת לבנות את בניין האמונה ביחד
לתשובות נוספות בנושא זה:
הרע בעולם- https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=425
תגובה על המאמר 'הרע בעולם' - https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=320
על השואה - https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=2973
שלך
חברים מקשיבים