נשים בתפילה

ב"ה

שלומות,

לפני שאתייחס לשאלותייך אני חייב להביע את הסתיגויותי מעצם העובדה שאת נמצאת במקום שאת חשה כלפיו תחושות מסוג אלה המתוארות במכתבך.
הלימוד במדרשה נועד לבניית חלק פנימי באישיותך ולא כדי ליצור התמודדויות כאלה ואחרות. עכשיו את אמורה להתמלא ברגשות של זרימה והתחברות, להנות מהלימוד ולהרגיש שאת בונה לך דמויות להזדהות.
שנת לימוד במדרשה לא נועדה כדי ליצור קונפליקטים תמידיים. היא נועדה לחדד, להעמיק, להתלבט. אבל בבסיס הכל צריכה להיות תחושה של הזדהות והסכמה.

שנית, אינני חושב שהשאלו הן הלכתיות. אני ניח שכל שאלה מהשאלות שהעלית לובנה על ידי ראשי המדרשה ונמצאו דעות של פוסקים שמאפשרות לפסוק בדרך זו. כל זה לא פותר מההתמודדות עם השאלות הרוחניות הגדולות: מה ניצב מאחורי?
אם הבנות חיות באוירה של קדושה והתעלות הגורמת להן לחוש בצימאון פנימי לקרבת אלוקים וצמאון זה מוביל לקריאת התורה או לזימון כזה או אחר - מה טוב ומה נעים. אשריכן שזכיתן. אבל, אם רמת המחוייבות להלכה בבסיסה, אם רמת ההזדהות עם עולם ההלכה היא חלקית, ורק מחפשים את הפירצה ליישם תפיסות עולם שאין מקורן בבית מדרשנו - אינני מזדהה עם כיוונים אלה גם אם הם נכונים על פי ההלכה.
אני חש שיש מקום לברר שאלה זו במתינות. לא להכליל. לא לקבוע עמדה מראש. אני בטוח שכוונותיהם של העומדים בראש טהורות. צריך לבחון הכל במתינות.

כל זה בהתעלם משאלת יסוד אחרת הנוגעת לדמותו של בית המדרש הנשי והבחנתו מזה הגברי. גם אם נאמר שהכל מותר, מה הם המאפיינים של בית המדרש הנשי? אילו קולות יחודיים תורם בית המדרש להוית הלומדים? האם הוא "כמו" או "שונה"?

אין לי תשובה ברורה. פעמים אני נוטה לכאן ופעמים לכאן. אבל, צריך לבחון את השאלה במבט נוקב וחד.

עלייך לבחון את מידת התאמתך למדרשה לאור השאלות הללו ולהמשיך את השתלמותך בעולם של אומונה לבנין אישיותך ולשמחת הלימוד.



ביקר,


שי