שאלה
כן, אכזבתי.
וזה לא רק אתכם זה גם את עצמי.
חשבתי שאני כל-יכולה, בעלת כוחות אינסופיים וכנראה שטעיתי,
כנראה שאי אפשר להיות טוב בהכול ותמיד להצליח.
אז נכון, התחלתי את ההדרכה ברגל ימין, הלך טוב ב"ה,
אבל בהמשך משהו התפקשש.
היה חסר לי הרגש, הכיף, הכול הפך להיות טכני:
פעולה לשלישי, פעולה לשבת, טלפונים בשני טלפונים בשישי,
ואפילו למדתי להפיל תיקים על המד"שים שלי (סליחה!)
כבר אין לי משפחה, אין לי חברות, הפסקתי לעשות את מה שאני אוהבת,
ושכחתי אפילו את זה ששומר עלי מלמעלה.
אין לי חיים!
הלילות הפכו לימים, והימים נשארו ימים!
אז אתם יודעים מה?
כנראה שזה לא נכון, יש פה איזושהי טעות.
חיפשתי, לקח לי זמן, ועכשיו הגעתי למסקנה.
אני לא ממש אוהבת אותה, אני לא בטוחה שהיא נכונה,
אבל אני אומרת די, אני פורשת.
אם אני מחפשת תירוצים איך לא להגיע לישב"צ,
מנסה עוד משהו כדי לדחות את הפעולה,
משקרת להורים שלי ומתעלמת מהחברות,
וכל לילה נשארת עד 1 ערה כדי ללמוד,
אז אני לא יכולה.
הפכתי לרובוט, עכשיו הוא הפסיק לתפקד, הוא התקלקל!
ולכל מי שאמר לי שאני לא אצליח אני יכולה למחוא כפיים,
כן, אתם יכולים להגיד "אמרנו לך"
כנראה שלפעמים צריך קצת יותר מרצון...
בתקווה שיהי'ה רק טוב
תשובה
שלום לך,
אני מפרסם את מכתבך לתועלת הגולשים. אני חושב שזה לקח מאד חשוב לחיים, שכל אחד צריך לדעת את הכוחות שלו.
מצד שני, צריך לדעת, שכל מה שעשית לא היה לשוא. אנחנו אומרים אחרי הלימוד - הם - היושבי קרנות - עמלים ואינם מקבלים שכר ואנחנו עמלים ומקבלים שכר. בעניני עולם הזה, מקבלים כסף לפי התוצאות. אבל, בעניני עולם הבא, עצם המאמץ ועצם הרצון חשוב עד מאד. יכול להיות שבאופן 'טכני' שכחת את הקב"ה אבל הרי הכל נבע מתוך רצון למשהו נפלא - להיות מדריכה ולחנך את הדור הבא! לזה קוראים חז"ל 'טועה בדבר מצוה', שהוא פטור מקרבן חטאת (אם חטא ח"ו).
יש אנשים שמתמוטטים מכיון שלקחו על עצמם עבודה קשה מדי, ויש אנשים שמתמוטטים כי לקחו על עצמם מצוות קשות מדי. אשרייך שאת מהסוג השני.
בהצלחה רבה בכל אשר תפני
טוביה
tsbias@Actcom.co.il