שאלה
שלום ויישר כח :)
אני בת 14.
בשנה האחרונה חזרתי בתשובה , ותמיד הייתי אורות ועשיתי כל מצווה באהבה ובשמחה , והקפדתי על מצוות קלות כבחמורות , וממש שמחתי שבחרתי בדרך הזאת .
תמיד המשפחה שלי היו זורקים הערות ואומרים לי להפסיק אבל להפך זה רק חיזק אותי וגרם לי לרצות להתקדם.
בזמן האחרון אני לא יודעת מה קורה לי אבל לפעמים אפילו יש בי מחשבות אולי לחזור לחיים החילוניים ,
אני ממש מרגישה נפילות באמונה , אני כבר לא מרגישה שה' תומך בי ונמצא איתי , למרות שאני בטוחה שזה לא נכון , אבל זה ממש מערער את הבטחון שלי בו , הריבים עם ההורים בעניין הזה נהיים רבים יותר ויותר , וכך הם הופכים יותר ויותר לבלתי נסבלים , למרות שאני מאוד משתדלת על כיבוד הורים ,
אני אובדת עצות וממש עצובה בגלל הקטע הזה ..
אני אשמח אם תוכלו לעזור לי..
תשובה
שלום וברכה,
ראשית, יישר כח עצום על הדרך המופלאה שאת עוברת.
לגופו של עניין, לפעמים יש לנו תפיסה שלא תמיד נכונה לפיה חיי המאמין האמיתי מאוזנים וישרים. לאמור, עובד ה' חווה חיים יציבים חסרי שאלות ונטולי דאגות ונפילות.
אמנם, ייתכן ויש כאלה אנשים אולם בשורה התחתונה עבודת ה' איננה נחלשת מאותם קשיים ואתגרים אלא רק משתדרגת.
בתחילת דבריך את מציירת תמונה יפה ומופלאה ובהמשך את הקשיים. לטעמי, דווקא הקשיים מעמידים את התהליך העצום אותו את עוברת במקום גבוה אף יותר. גם תחושות של חוסר בטחון, קצת הרהורי חרטה ואולי אף געגועים הם חלק בלתי נפרד מחזרתך בתשובה. חזרה שכזו חזקה יותר משיבה שכולה אור והרמוניה.
למעשה, בדבריך את מציירת כיוון נכון בו את שואפת להמשיך את היחסים הטובים עם הוריך. הצעתי היא שתשדלי לשתף את ההורים באותם תחושות אותם את מתארת בדבריך כאן. אני מאמין כי בסופו של דבר גם הוריך רוצים בטובתך ולכן משיבינו ויכרו בדרכך תוכלו למצוא את הדרך להסתדר יחדיו ולתרום זה לזה, איש איש בדרכו.
עלי והצליחי,
אביאל