שאלה
שלום הרב!אני נתנאל אני בן 16 ואני לא וידע איך להגיד אבל אני מרגיש שה"זבל בחיים"אני מסתובב כבר חודש ב"אי רצון לחיים" היו כמה בעיות כאשר הראשונה התחילה כולם התגלגלו ביחד עם הבעיה הראשונה והכל נהפך למשהו גדול וקשה..הכל התחיל כאשר ישנתי בישיבה שלי [ללא פנמיה]ביום חמישי בלילה אחרי המשמר עם חבר על משקה[לא בשביל לדפוק את הראש אלה בשביל באמת להפתח אחד לשני]וישבנו ודיברנו על המי והמו ממש הכל ואני מאוד אהבתי ומאוד רציתי את זה וזה ממש הקל עלי לדבר על הכל בלי אגו ובושה ממש לדבר חלק כל אותם הימים דאז יהו באמת בשבילי ימים טובים, ובאמת הרגשתי פעם ראשונה בחיי שבאמת אני "אוהב" חבר ומתחבר אליו וכיף לי מאוד לדבר איתו אבל הוא לא כל כך הראה דבר כזה הוא היה נרדם לפעמים באמצא שדיברנו וגם הבריז כמה פעמים,ויום חמישי אחד הוא היה חולה והסתמסנו ואמרתי לא את זה שאני באמת מצאתי חבר שזה הוא,והוא אמר שזה לא נשמע טוב ואתה ואני לא כאלה[הומוסקסואליים] ומאז מאוד כשה לי ופתאום כל צרות החיים מתחברים ההורים לוחצים אני ברוחניות נמצאה במקום הכי נמוך וחוטא כל הזמן [אני בעיקרון לא נחשב בכיתה לערס או משהו לא דתי הפוך אני בין ה"חזקים, בכיתה אבל בלילה אני נופל ממש חזק וכמובן שאף אחד לא יודע את זה] ואני פשוט מסתובב כבר כמעט חודש ולא יודע מה לעשות החיים שלי ברוחניות ובגשמיות ממש מתחת לרצפה ..מה אני עושה ?מצטער על האריכות....
תשובה
לנתנאל שלום
א. לדעתי אתה מערבב פה כמה נושאים מבחינה רגשית: חוסר ההבנה ואי הנעימות שהייתה ביניך לבין חברך אינו קשור לבעיות הנוספות (הורים, חטאים אחרים וכו´). מסתבר שהצער על המקרה עם החבר גרם לך למשבר רגיש שמעצים בעיות שהיו אצלך בלי קשר והופך כעת את הכל לתחושה נוראה. אבל תחילת הריפוי הוא להפריד בין הדברים ולא לערבב בדמיון מין שאינו במינו.
ב. לגבי החבר - אני מבין שהיה פה קשר שהרגשת בו טוב וכאשר הוא נחתך בצורה כזו זה גרם לצער רב. אני הייתי ממליץ לך לחפש חבר אחר שאיתו תוכל לדבר בחופשיות והזמן באופן טבעי ישכיח את החבר הקודם. יחד עם זאת, הייתי ממליץ לך לא להיפתח באופן טוטאלי כלפי חברים מחשש שיפרשו זאת באופן לא נכון כפי שראית. בכלל, קשר נפשי, עמוק ככל שיהיה, אינו אומר שצריך להיחשף באופן מוחלט כלפי השני. אדם יכול להיות כנה ופתוח עם חברו יחד עם זאת לשמור על עולם פנימי מסוים שהוא שלו ושל ריבנו של עולם בלד ו´כבוד אלוהים הסתר דבר´.
ג. לגבי ההורים והכישלון בתחום הצניעות - אלה הם בעיות שכל נער מתגבר מתמודד איתם ואין לך מה להיכנס לייאוש. בנושא ההורים - אני לא יודע בדיוק מה הבעייה, אבל אם הבעייה שהם לוחצים עליך יותר מידי, נסה, יחד כמובן עם כיבוד הורים, להתחבר למעגל עשייה/חברים שייתן לך עולם שבו אתה מרגיש חופשי ומוערך; ואז ממילא גם היחס שלך בבית יקבל יותר איזון. לגבי בעיית הצניעות - זהו נושא ארוך ומדובר, אני ממליץ לך לקרוא את הספר "אשיב ממצולות" של הרב יהושע שפירא.
מה שחשוב הוא לקחת פורפורציה על הבעיות ולא להגדיל אותם יותר ממה שהם. כל מה שתיארת זה תהליכים טבעיים בגיל ההתבגרות. נסה מצוא תחומי עניין שבהם אתה טוב ומוערך (תחביב/לימוד/ספורט) והמסלול הזה לאט לאט ייתן לך ביטחון עצמי ותגלה עם הזמן שהכל עובר בחיים. מבטיח לך.
בהצלחה חגי