שאלה
לאחר עיון קצר בכמה שו"ת באתר רציתי לדעת לגבי כמה נקודות האם הן נכללות השקלא וטריה ההלכתית בענין וכיצד:
בזזמן הקדום (גמרא וגם אח"כ) נסיעה לחו"ל הייתה קשה וארוכה. לכן היה חשש שהנוסע לא יחזור. שהנוסע ימצא חיים שם ויתנתק מהארץ. כיום ידוע שהנסיעה תחומה בזמן קצר ואין מטרתה להשתקע.
טיול לחו"ל יחזק את ההתפעלות מהבריאה בצורה מדהימה.
האם יש דעה בהלכה שאומרת שארץ ישראל מבחינת נופיה - יופיה החיצוני - יפה יותר משאר הארצות? האם אין הכוונה ליופי פנימי? (מאמר לדוגמא - עשרה קבין של יופי ירדו לעולם וכו')
מי שנפשו תאבה לסוע לחו"ל, מה יעשה?
מי שגמר אומר ליסוע לחו"ל, האם יש דבר מה שיוכל לעשות בחו"ל בשביל לרומם "רוחנית" את מטרת נסיעתו?
תשובה
שלום רב
דוקא כאחד מהסוברים שמותר ליסוע לחו"ל לנסיעות קצרות אני מתקשה לענות לך על שאלותיך.אם נסיעה היא תאוה אז צריך להיאבק בה ולהופכה למשהו אחר.יש שיאמרו לך שתתן שם צדקה פיזית או רוחנית,אינני מקבל זאת.צריך בעיקר שתתבונן על שורשי התאוה וללמוד מהיכן הם באים ואז לראות מה יש לתקן בהם וממילא מה צריך להיות היחס לעום החומר בכלל וממילא גם לחו"ל.