נסיונות וקשיים באמונה

שלום לך שואלת יקרה כ"כ!!
קראתי את שאלתך מספר פעמים והתפעלתי מהכנות הרבה, המודעות והבגרות שבולטות לעין לאורך כל השאלה... קבלתי רושם שאת בחורה רצינית שמוכנה לעבוד ולהשקיע, אבל זקוקה לתשובות מספקות לשם כך... העלית נקודות רבות, אם ארחיב בכולן אכתוב לך ספר..אז אנסה לענות כפי יכולתי.

ישנה פסקה של הרב קוק שעלתה בי כשקראתי את שאלתך: " כשמרגיש האדם שנהרס הרבה ברוחניות, ידע שהגיע לו התור לבנית בנין חדש, יותר נעלה ונשגב, ויותר קים ומפואר, ממה שהיה בראשונה.."(אורות הקודש).
את מתארת תהליך של התחזקות לקראת כיתה יא' אשר עם הזמן כבר לא היה מספיק נכון וחזק אצלך, עד שהפסקת לעשות דברים שהיית רגילה להם, והתחלת לעשות דברים שלא חשבת שתגיעי אליהם.. אני לא יודעת מה גרם להתחזקות שלך, ואני לא יודעת מה גרם פתאום לדברים לצוץ אצלך, אבל אני כן יודעת שעם תהליך התבגרות שלנו אנו נדרשים גם להתבגרות מחשבתית ורעיונית, ודברים רבים אשר סיפקו אותנו בהחלט בשלב מסוים, פתאום כבר לא מתאימים… ממש כמו בגדים...
אז ראשית תקבלי בהבנה את שאלותייך ותחושותייך המתעוררות, אני רואה בזה שלב בתהליך גדילה טבעי.

יקירתי! את מביעה כעס רב על מציאות חייך, על התחושות ועל ה'. איני יודעת על אילו נסיונות את מדברת ואיזה סוג נסיון זה, אבל מה שאני כן יודעת זה שאפילו מתוך השאלה ראיתי את הכח שבך והדרישה לאמת הבולטים בך, כפי שכבר רשמתי בהתחלה.

הייתה עוד נקודה בשאלה שלך, שבעיני הייתה מאד משמעותית. כתבת שאת לא מאמינה שה' יעזור לך להתמודד עם הכל. באמת לפעמים אנחנו נופלים למקום של שבירה ונסיונות שאנחנו מרגישים כאילו הקב"ה כבר לא רוצה בנו חס ושלום, כאילו הוא נעלם מאיתנו. אבל בעצם אנחנו צריכים לדעת שזו תקופה שהקב"ה מראה לנו את קיומו בעולם בצורה קצת שונה, ממוזערת יותר. בוודאי שהקב"ה יעזור לך להתמודד עם הכל, אבל חייבים לדעת שהצעד הראשון חייב להיות מצידך. מכירה את המשפט - "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"? – כן, זה כך. הכל בידי שמיים. הכל כולל הכל! הקב"ה החליט איפה תלמדי, איפה תגדלי, ואפילו מתי תשלחי את השאלה לחברים מקשיבים וגם מתכנן בדיוק את היום שקיבלת את התשובה… אבל מה בידינו? – היראת שמיים. אנחנו מחליטים האם אנחנו יראים את ה' או לא. אבל אז – כשאנחנו מחליטים – "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כחודו של אולם"! הקב"ה רוצה לראות מה הכיוון שלנו ואז הוא יעזור לנו פי 1000 הרבה יותר! ברגע שנראה להקב"ה שאנחנו כועסים עליו ורוצים להישאר במצב הזה לכאורה, הוא לא "יכריח" אותך לחזור בתשובה. אבל ברגע שאנחנו רוצים להראות לו שאנחנו רוצים להתקרב אליו, למרות שקשה, למרות שלא קל, למרות הנסיונות – הוא יעזור, ועוד איך יעזור! ויעזור לך ללכת בדרך שאת רוצה בה – "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו"!

לפעמים כשאנחנו מתרחקים הקושי היותר גדול שלנו בתיקון, הוא לא דוקא שינוי ההתנהגות אלא העובדה שאיננו מאמינים שהתשובה- התיקון אפשרי בכלל.. או במילותיו של הרב קוק: "עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה" (אורות התשובה), הבטחון שלנו מתגבר כשאנחנו מצליחים להרגיש רצויים לפני הקב"ה.. צריך לחזק בנו את הידיעה והתחושה שהקב"ה אוהב אותנו ורוצה בנו!! הוא מחכה שנשוב.. והוא יודע טוב מאיתנו כמה קשה וכואב לנו, ולא תמיד מנסיבות שבחרנו..

איננו בוחרים את כל נסיבות חיינו, "על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי" (מסכת אבות). אף אחד לא שאל אותנו אם להיוולד, באילו תנאים וכיצד.., ולפעמים נדמה שאם רק היו שואלים אותנו, היינו בוחרים לגמרי אחרת ואז... אז הכל היה מסתדר, ברור!
קטונתי מלהבין את העלום והנסתר, אבל כאנשים מאמינים, המשתדלים לא לבחון את אמונתינו על פי ניתוחים שכליים אישיים ולא לפי תחושות בטן, איננו תולים את האמונה ביכולתנו לתפוס מדוע דברים מתנהלים דוקא כך או אחרת.. כי זה היה עצוב מאד אם שכלנו הקטן היה יכול לתפוס מהלכים עולמיים וכלליים, זה היה אומר שאין פה משהו גדול ומכוון, אלא אפילו אנו היינו מנהלים כך ת'ענינים.. אז מה החכמה הגדולה?
צריך לנתק (וזה לא פשוט) בין טוב לנעים ונח.. הקב"ה רוצה בטובתנו. התרגלנו למדוד את הטוב לפי המידה של הנוחות וההבנה שלנו.. אנחנו תופסים כאילו קשה= רע. מי אמר??
הקב"ה רוצה דבר אחד: שיהיה לנו טוב. בשביל זה הוא ברא עולם ואותו הוא מנהל כפי שהוא מנהל. והכל: כדי שיהיה לנו טוב. הוא לא רוצה שיהיה לנו רע, בשום צורה ואופן. והוא גם לא רוצה את הנוחות. הוא רוצה את הטוב.
הטוב הזה, יגיע אלינו בדרכים שיהיו ברורות לנו יותר ובדרכים שיהיו ברורות לנו פחות. החישובים של הקב"ה לא נועדו להבנה בשכל אנושי ולכן כל מה שאנחנו יודעים זה שכל מה שקורה בעולם הוא טוב, גם אם הוא קשה וכואב.
קשה ורע הן לא מילים נרדפות. אסור לתת למשמעות שהתרגלנו לתת למילים, לבלבל אותנו.
אמא שמונעת מהילדה שלה לאכול חבילת סוכריות שלמה, האם היא טובה או רעה? האם היא בהכרח נחמדה באותו הרגע? הרי ברור לנו שאם הילדה תאכל חבילת סוכריות שלמה זה יזיק לה. וגם אם היא מפסידה את ההנאה, וכרגע היא "סובלת" לאור העובדה שהיא רוצה סוכריות ולא מרשים לה – הרי ברור לנו שהאמא עושה בטובתה… ככל שאני מאמינה חזק יותר שהקב"ה הוא טוב גמור וזה חפצו יותר קל לי להתמודד עם החיים. וכמובן שזה עובד גם הפוך.. את כמובן יכולה לשאול למה הטוב מגיע בדרך כזו דוקא, אך איננו מבינים הכל, ואין ספק שמצבים קשים הם מניע לצמיחה ובירור. ובאותו הקשר, איננו מבינים למה נראה שלאדם אחד יש 'צרות בצרורות' ולאחר חיי שלוה ורוגע. צריך לזכור שזה נראה כך בעיננו. מי יודע ובוחן יכולת התמודדות? מה שליחותו של כל אחד? האדם בעצמו לא יודע למה הוא מסוגל! חוק פשוט אומר: השוואה יכולה להיעשות בין שני גורמים הזהים בתכונתם היסודית. אי אפשר להשוות בננה לשולחן. אין להם אותה המטרה ולא אותם מושגים בכלל.. בדומה לכך, לקחת שני אנשים ולהשוות, זה להתעלם באופן מוחלט מכל היסודות הכ"כ שונים שנטבעו ונדרשים מכל אחד מהם. התחושה שאת מתארת, שאת מסתכלת סביב ופשוט מקנאה בכל מי שקיבל חיים פשוטים כ"כ לעומתך, היא מובנת... כאלה אנחנו. מסתכלים סביב..אבל כשמבינים שאים בהשוואה הזו יסוד אמיתי זה מקל. תאמצי זאת לחיים- לעולם אל תשווי, זה תמיד לא נכון- או שאתה מתנשא, או שאתה נחות, 2 האופציות לא אמיתיות.
זה גם מתחבר לשאלתך- האם 'סומנת', או שאת מקבלת עונשים על חטאייך, אין זה משנה כ"כ, שוב, איננו מתעסקים בחשבונות שמים! אנחנו מאמינים שאם ניסיון הגיע, ואף אם זה קשה, ואני מאמינה שלא קל לך.. זה ביכולתך. אחרת לא היית נדרשת להתמודד עם נסיון כזה! (זה נוגע בסוגית הבחירה החופשית-שלא אכנס אליה עכשיו, אבל אם זה לא היה בכוחך אז מה בכלל את עושה פה?! לא היה פה נסיון בכלל) ושוב, הוא לטובתך!
לא נעים. אבל כן לטובה.

בנוגע לחברותייך הנפגעות מהשינוי שחל בך: אני חייבת לציין שהתפעלתי משאלתך!! בד"כ לאנשים לא אכפת מההשלכות האלה, לפחות כשהשינוי שחל בהם נעשה מתוך קושי. אני חושבת שהרגישות שלך יפה,הייתי מחלקת את תשובתי ל2 דגשים הפוכים ומשלימים שצריך לשים אליהם לב בהקשר כזה: ראשית נקודת המוצא היא שאדם אחראי למעשיו, זו בחירתן כיצד לקחת את השינוי שחל בך ועוד יותר מזה, זה לא סתם שהם נפגשו בכך, זה מכוון עבורן, מאידך אנו אנשים חברתיים ואי אפשר להתעלם לחלוטין מתוצאות מעשינו על הסביבה שבה אנו נמצאים. הסביבה פעמים רבות משמשת לנו כראי למעשינו, התגובה משקפת לנו ביתר חדות את מקומנו. הייתי ממליצה לך שלמען עצמך ולמען התחשבות בסובבים תנסי כפי מה שאמיתי לך, כן להשתדל יותר. מול עצמך לבדוק, האם את באמת רוצה את המקום הזה? את ההתנהגויות האלו? להזכר בשאלה הזו בזכות התגובה שמעוררים מעשייך. ומול אחרים אולי פחות להקצין התנהגויות מסוימות בסביבה שיכולה להיפגע מכך, להשתדל פחות להתריס,לצמצם אנטי, מתוך התחשבות והבנה של השפעתך. כמו כן את יכולה להסביר (לאנשים שאת רואה לנכון) שזה תקופה של קושי ובירור, שאת גם לא שלימה עם מעשייך ושבעז"ה דברים עוד יתבהרו.

בנוגע לכעס כלפי אנשים- זה תמיד קצת קשור לכעס על ה' (שעליו כבר דברנו), אם אדם מסוגל להשלים עם מציאות חייו, להבין שאינו מבין, אבל אבא הטוב רוצה בעבורו רק את המועיל והטוב, להתפתחותו והשלמתו פה בעולם, אז יכול האדם להשלים ביתר קלות עם אנשים שפגעו בו. זה לא מצדיק את המעשים של אותם אנשים חלילה, וגם לא חייב למחול אם הם לא מצטערים, אבל הסתכלות זו מאפשרת לראות באנשים אלו, בובות, מקלות, או מה שלא תרצי.. הם שליחים, אבל מבחינתך, זה את מול הקב"ה. עם אותן תובנות שדברנו עליהם..

אני במקומך לא הייתי נכנסת לפינה של: במידה שאדם מודדין לו. זה שוב חשבונות שמים.. אי אפשר להיות כ"כ קפדניים וקשים עם עצמינו. הקב"ה בוחן כליות ולב, ואם אדם רוצה ומשתדל זה מספיק!
אנחנו נדרשים לנסות, לא דוקא להצליח. יש דברים שמעל לכוחותינו כרגע, ויש מציאויות לא פשוטות, צריך בכנות להשתדל, וזהו.. להאמין שהטוב יגיע ויופיע בעיתו.
אם אסכם עד כאן:
עם התבגרותנו אנו נזקקים לתשובות בוגרות וגדולות יותר.
קשה אינו בהכרח רע, הוא בהחלט יכול להיות לתועלת.
אנו מסוגלים לנדרש מאתנו (זה לא מחייב שזה יהיה קל)
השוואה בין אנשים אינה הגינית. נקודת 'הפתיחה' של כל אחד שונה כ"כ.
השלמה עם מציאות החיים מתוך מקום אמוני מאפשרת גם הפחתת כעס כלפי האנשים שפגעו/ פוגעים.
התחשבות בתוצאות מעשינו על אחרים נדרשת, אך ממקום שיודע שהאחריות אינה עליו, אבל כן נדרש הוא להתחשבות שתאפשר צמצום בנזק.



ועוד דבר, חשוב לי לומר שיש דברים רגשיים נטו שזקוקים לטיפול משלהם. לא כל חסך פנימי פותרים באמונה. יש מצבים שצריך לקבל גם טיפול ויעוץ נפשי, אתן למשל דוגמא קיצונית כמו התעללות או הטרדה שבחורה עוברת, כמובן שיש פה הרבה מקום אמוני להתמודדות אבל היא נדרשת במקביל לקבל טיפול נפשי מתאים. לכן הייתי מציעה לך לבדוק עם עצמך אולי יש דברים שהיית רוצה יותר יעוץ, מעבר לחיזוק באמונה. אני מזכירה שגם לנו בחברים מקשיבים יש אפשרות כזו, ואנחנו מפעילים קו פתוח של למקרה שתרצי במספר: 1599-5000-54 בימים א-ה בין השעות 21:00 ל01:00 בלילה. העולם הפנימי שלנו בנוי גם מנפש- שהיא צריכה מענה טיפולי, ולא רק מנשמה- שזהו הפן האמוני. ייתכן שחלק מהדברים קשים שאת מדברת עליהם דורשים טיפול מאיש מקצוע.

יקרה! אנו מקובלים כי מרובה מדה טובה על מדת פורענות! עוד תזכי לאור גדול בהרבה מכל החושך שפגשת!!

השאלה ששאלת הכילה בתוכה הרבה תת-שאלות, כך שלא בטוח שהצלחתי לגעת בכל הנקודות. כך שאם את מרגישה שזה לא הספיק, אני פה לבירורים וביאורים.
הרבה טוב!
צופיה.
Tsofia641@gmail.com