שאלה
שלום רב,
בהמשך לשאלה של אחד השואלים, נשאלה שאלה על כפרה לאחר נסיון התאבדות, ותשובת הרב היתה קצת מוזרה בעיניי. ברצוני לשאול מה אדם אמור לעשות אם פנה לאנשים מומחים, פסיכולוגים וכדומה ולא מצא את האפשרות לשנות את חייו, והרצון למות לא נעלם לו, משמע, הרצון בא מתוך הגיון והבנה ולאו דווקא ממשבר תקופתי. אדם כזה שלא מוצא שום הנאה בחייו ושואל את עצמו מדוע לא ניתנה לו בחירה אם לחיות בעולם הזה או לא. ודבר נוסף אם תרשה לי, כיצד אדם נואש שכזה יכול לחזור בתשובה כאשר כמה שהוא מתקרב לדת, האיסורים והמצוות רק מרחיקים את ההנאות אליהן היה רגיל וחייו רק מתמררים יותר ויותר.
מצפה מאוד לתשובה, תודה ושבת שלום!
תשובה
לא עניתי תשובה בנושא שהעלית: כפרה לאחר נסיון התאבדות, אך אתייחס לשאלות שהעלית, גם אם אינני יודע מה ענה המשיב על השאלה שהופנתה אליו.
מי שמחלל שבת, נחשב לעובר עברה. אם הוא אנוס לחלל השבת- לא מחייבים אותו על מה שעשה. מי שרוצח- עבר עברה נוראה. מי שאיימו עליו, שאם לא ירצח, ירצחו אותו, חייב לקבל עליו לההרג בעצמו, ולא יהרוג אחר. (אחת משלשת המצוות ש"יהרג ואל יעבור") אך אם לא עמד בלחץ, והרג, נחשב ל"אנוס", כך פוסק הרמב"ם. מי שלא עומד בלחץ, והורג את עצמו- נחשב ל"אנוס". אך מי שמחליט במחשבה קרה להרוג את עצמו- אין הוא "אנוס". והקב"ה יודע בדיוק מי אנוס באמת ומי לא. מי שסובל מהפרעות נפשיות והרג את עצמו- הריהו אנוס. מי שסובל ממחלה סופנית, ופוחד מן המוות שתביא עליו, והורג את עצמו- הקב"ה יודע אם אנוס הוא אם לאו.
מי שלא מוצא טעם בחיים, וזוכה להתקרב לדרך שמירת התורה, ימצא טעם לחייו, כמו שנאמר "כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא" ועוד ועוד פסוקים אשר מבטאים את הרעיון כי רק לחיים לפי התורה יש טעם אמיתי של חיים. גם, ודווקא בגלל, שהתורה אוסרת דברים מסויימים. חזקה על הקב"ה שיודע בדיוק מה לאסור עלינו.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם