שאלה
ההורים שלי התגרשו לפני כמה שנים ואמא בעז"ה מתחתנת בקרוב. רציתי לדעת מה שיחס שלי צריך להיות כלפי אמי... ז"א, אני לא מכירה את בעלה לעתיד, לא דיברתי איתו בשיחה ממושכת ולא פגשתי את משפחתו... אני מרגישה המון עויינות נגד אמא שלי שהיא נמצאת ב"רקיע השביעי" והיא לא שמה לב אליי ולצרכים שלי, ושקשה לי מאוד... מה לעשות? אני מפחדת נורא לומר לה את הדברים כי היא תיפגע מאוד, ואם אני אומר וזה לא יעזור אז בכלל חבל... דחוףףף מאוד!!!!!!
נ.ב. מה ההלכה אומרת על ילדים שימצאו בחופה של ההורה שמתחתן בשנית...?
תשובה
שלום לך,
לפני שאני אתיחס לעצם שאלתך, אני רוצה להקדים הקדמה חשובה מאד. כל משפחה בעצם מורכבת משני סוגי מערכות יחסים – יחסים בין האבא והאמא (=זוגיות) ויחסים בין ההורים לילדים (הורות). שני הסוגים האלו נבדלים בהרבה דברים, ואחד האתגרים הכי גדולים בבנין משפחה, הוא לדעת לאזן בין שני מערכות היחסים האלו. הרבה פעמים קורה, שהמערכת בין הורים לילדים מאפילה על הזוגיות. כך, אחרי הולדת ילד, קורה הרבה פעמים מתח בין בני הזוג על רקע ההשקעה הגדולה של האמא בהורות. מצד שני, הרבה פעמים, כמו במקרה שלך, המערכת הזוגית מאפילה על המערכת ההורית. לכן, אפשר בהחלט להבין את ההרגשות שלך כלפי אמא שלך, אבל מצד שני, את צריכה לדעת שמציאת בן זוג, גם הוא מרכז החיים של האדם, ולא רק ילדיו. גם אם אמא שלך לא מתנהגת כמו שהיית מצפה, הרי שיש מקום רב להבנה ולהזדהות איתה. יש להניח שאם היא התגרשה הרי שכבר שנים רבות היא סובלת, לפני הגירושין ולאחריהם, ועכשיו סוף סוף היא מגיעה אל המנוחה ואל הנחלה. צריך ליזהר מקנאה ילדותית, שרוצים שרק לנו יהיה טוב ולא להורים שלנו. גם ההורים שלנו הם בני אדם, וגם להם מגיע אושר ושמחה, ובע"ה אני בטוח שכשאת תנשאי, את הרבה יותר תזדהי עם רגשות השמחה של אמך. במקום עוינות, צריכים לבוא רחמים ושמחה בטוב שיש לה. באופן כללי, צריך לזכור, חלק מהתהליך התבגרות שעובר כל ילד הוא, שהוא מבין שצריך להפסיק לראות את ההורים שלו בתור 'כל יכולים' ובתור כאלה שהם נבראו למענו, אלא להבין שגם הם זקוקים לאהבה ולקשר תומך, גם להם יש 'חיים'. זהו אמנם תהליך כואב, אבל הכרחי.
באופן מעשי, יש להניח שאחרי שתעבור תקופה של כמה חדשים היא תחזור לעצמה ואף הקשרים עם הבת יהיו נורמליים. צריכים פשוט הרבה סבלנות. יתכן גם שהבעל החדש יהיה מודע למצב והוא ינחה את האמא לשפר את יחסה לבתה. מה שמומלץ הוא ליצור קשרים הגונים וטובים עם האב החורג בעתיד. כמובן ששום פתרון לא יבוא ממחאות וכד'. אם המצב לא ישתפר כעבור כמה חדשים אפשר יהיה לשקול לערב איזה דודה, אח מבוגר וכו' שישוחח עם האם על המצב. אולי סבתא חיה ותוכל לעשות את המלאכה. במילים אחרות, כרגע באמת 'לסבול בשקט', להבין שעכשיו במרכז נמצאת מערכת יחסים אחרת שלא פחות חשובה מהמערכת יחסים שלך איתה, ולחכות לעוד כמה זמן שהענינים יחזרו לשגרה, ואז אפשר יהיה באמת לחזור ולפתח את המערכת יחסים שלך איתה.
לגבי ההלכה - אין איסור הלכתי להיות נוכחים בחופה של ההורים, אך יש מקומות שנהגו שבנים מבוגרים לא נוכחים בחופה עצמה. כנראה, אחת הסיבות לכך היא, שאם הילדים לא שמחים בשמחת הוריהם, שלא יפגמו את השמחה. לכן, אם חשוב לה להיות בחופה היא רשאית להיות. אם אין לה חשק להיות בחופה יש לה תירוץ טוב. בכל אופן כדאי מאד שתברכי את אמך ואת אביך החורג, אולי אפילו לקנות להם מתנה, וכבר אמר שלמה המלך – כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. ככל שתעוררי בעצמך את רגשי האהבה והכבוד לאמא שלך ולאבא, כך גם בה יתעוררו ביתר שאת רגשות האהבה אלייך.
מקוה שהועלתי במעט.
טוביה
tsbias@Actcom.co.il