נישואין

שלום ומזל טוב

לענ"ד ברור שראוי לעשות ישיבה נפרדת אלא שלמקל יש על מי לסמוך ודבר זה תלוי גם בסוג החברה דהיינו כיצד המשפחות חיות ביום יום

ולהלן הרחבה בנושא כפי שכתב הרב אליעזר מלמד שליט"א בספרו - רביבים. - בברכה אייל משה

"נקבעו בישראל נוהגים רבים של צניעות, אשר המרכזי שבהם, שהחברה מתפקדת כחברה נפרדת, בנים לחוד ובנות לחוד. יהודי שגדל והתחנך באופן זה אינו חש נוח בקשר אישי עם בן המין השני, וגם כאשר הוא נצרך לקשר ענייני עמו, הסיכון שהוא יתפתח לקשר אישי שיוביל לחטא ולחורבן המשפחה נמוך.
כך הצניעות שומרת על הרצון העצום לאהבה, שיופנה כולו לקשר המקודש שבין בני הזוג.

מנהגי הצניעות תלויים במידה מסוימת בחברה ובאדם. למשל, בחברה בה נשים מקימות משפחות גדולות, בנות שמונה ועשרה ילדים, כדוגמת החברה החרדית והתורנית, באופן טבעי, הנשים נמצאות יותר בבית, וממילא יש פחות קשר בין גברים לנשים, והחריגה מזה פורצת את גדרי הצניעות. לעומת זאת, בחברה בה נשים מטפחות עוסקות יותר בטיפוח קריירה, באופן הכרחי ישנם יותר קשרים בין גברים לנשים לצרכי עבודה, וממילא באופן טבעי שיחות רגילות בין גברים לנשים אינן נחשבות כלא צנועות. עם זאת דווקא בחברה כזו, יש צורך להקפיד יותר על מודעות לצניעות, כדי שהקשרים שבין גברים לנשים לא יובילו לכישלון.
מנהגי צניעות תלויים גם במקצוע
גם בחברה חרדית ותורנית, שכללי הצניעות חמורים בה יותר, ישנם אנשים שעיסוקם מחייב קשר עם בני המין השני, כדוגמת נשים שיוצאות לעבוד, במיוחד בתפקידים בכירים. וכן גברים שעוסקים בעבודה שמחייבת קשר עם נשים, כדוגמת רופאים, מחנכים של בנות וכיוצא בהם. ואנשים אלה מקיימים שיחות רבות עם בני המין השני, שיחות שלגבי אנשים אחרים מאותה חברה נחשבות כלא צנועות. הרי שכללי הצניעות קשורים למקום, לזמן, לחברה ולאדם. ולכן לא ניתן להקשות באופן מדוקדק ממקרה למקרה, ומאדם לאדם, ומחברה לחברה."