שאלה
שלום.
לאחרונה התחלתי להרגיש ממש רע עם זה שלכל מקום אני הולכת לבד לבילויים, קניות, נסיעות וכו'.
אפ פעם לא הרגשתי ככה.תמיד הרגשתי טוב עם עצמי שהייתי לבד ולפעמים אפילו הפריע לי שיש אנשים איתי.
אני בת 21 ורציתי לשאול אם זו סיבה מספקת בשביל להתחיל לצאת. הרבה אומרים לי שיש לי התנהגות ילדותית ולכן, זה יפריע לי. אני מכירה חברות ובנות שהן גם ילדותיות, אפילו יותר ממני והן התחתנו. חלקן השתנו וחלקן לא.
אני, אישית, מרגישה מצד אחד, שאני בוגרת ומצד שני, ש...כן, אני ילדותית. אני מרגישה שאני עדיין ילדה, אבל תלוי בסיטואציה.
הרבה חברות מסביבי כבר התחתנו ולחלקן יש כבר ילדים. וזה נורא מלחיץ אותי. אני מאוד מתוסכלת ואובדת עצות.
מה הרב מייעץ לי לעשות?
אני אשמח לקבל תשובה מפורטת. תודה רבה מראש.
תשובה
ב"ה
שלומות,
א. בדידות היא תחושה לא נעימה. חתונה, באה בין היתר כדי להפיג בדידות, ולבנות קשר אחר, עמוק, בין איש לאישה. בכך, אנו מרגישים שאנו מגיעי לפסגות אחרות במשמעות החיים שלנו.
ב. יחד עם זאת, לא מתחתנים כי משעמם.... לא מתחתנים כי לא טוב לי. למפגש עם בחור צריך לבוא מתוך מלאות, מתוך שלמות אישית. מחפשים מתוך שמחה, נחת, ושיוויון נפש.
ג. תינוקיות היא תחושה. הכל תלוי במה את מרגישה. בתחושות שלך. מה שאחד רואה כתינוקי, השני רואה כשמחת חיים.
ד. אניממליץ לך, להפגש לאט לאט, ומתוך שמחה ואמונה לתת למציאות להתגלגל ובעז"ה - ה' הטוב ינחה דרכך בשלום ובשלווה.
שי