שאלה
לכבוד הרב שלום,
ראשית אני מודה על כך שקיימת ההזדמנות לשאול שאלות אישיות והלכתיות בדיסקרטיות. זהו צעד מבורך.
ולפנייתי:
אני ואשתי נשואים מזה 5 שנים ואף יש לנו בן חמוד.
התחתנו בגיל 21 לאחר מספר שנות היכרות, אנו זוג דתי ותמים ושמרנו נגיעה עד החתונה, אין לנו כל נסיון מיני עם בני זוג אחרים.
בתחילת הנישואים גילינו את העולם החדש של יחסי היישות.
אך כבר בתחילת חיי הנישואים אשתי גילתה כי היא כלל לא אוהבת לקיים יחסי מין.
אני יודע שלעיתים כששאלה כזו עולה ישר מנסים למצוא את הבעיה שאולי היא יחס לא תקין בין הבעל לאשה או התנהגות לא הולמת וכולי..
לא זה המצב.
ביני לבין אישתי היו יחסי קירבה מיוחדים, האהבה הייתה בשיאה וחיינו אחד למען השני. ממש אהבה אשר אינה תלויה בדבר. אהבת אמת כלפי איש לאישתו.
יחד עם זאת העובדה שאישתי גילתה שהיא אינה מעוניינת לקיים יחסי מין מפריעה לזוגיות שלנו עד כדי ערעור הקיום של הזוגיות.
אני חיכיתי ושמרתי ל עצמי עד החתונה ובסוף איני זוכה להינות מן העולם המיני וזהו צורך טבעי ואנושי הקיים בי.
אציין כי אני ואשתי פתוחים ואוהבים. דברנו על כך רבות אך היא פשוט לא מעוניינת לקיים יחסי מין. היא אינה מתחברת לזה.
כשאני כבר ממש מנסה ומתכונן ורומז היא מנסה ״להעביר נושא״ וגם אם היא כבר מסכימה זה רק כי כבר לא נעים לה וזה בכלל לא גורם לי להנאה רק מכעיס יותר.
זהו מצב מאוד מתסכל עבורי.
איני רוצה לעשות מעשים אסורים מחוץ לנישואים שלצערי כבר עברו לי בראש מחשבות כאלו.
זה גורם לכעס ומתחים ומעיב על הזוגיות מאוד.
ברצוני לשאול איך ההלכה מתייחסת למצב כזה?
מהו הפתרון? שאסבול עד יום מתי ללא הנאה זו?
האם ניתן מבחינה אנושית לחיות כך?? והאם מותר על פי ההלכה לאישתי להימנע מכך?
מצב זה הוא בלתי נסבל ונגרר המון שנים.
אנו חייבים פתרון,
תודה.
תשובה
שלום וברכה
השאלה שאתם עוסקים בה היא עדינה מאוד ורגישה מאוד, והיא כמובן שונה מזוג לזוג. בשל האינטימיות המרובה שבה רק אתם הם אלה שיכולים לתת לעצמכם את התשובות, ועל כן מה שאני יכול לעשות הוא לנסות לתת כיווני מחשבה פנימיים, ואילו אתם תגזרו משם את מה שמתאים לכם.
א. לו חס ושלום השפה ביניכם הייתה שפה של תביעות, של צדק, ושל דין – בוודאי שהיית יכול לתבוע ממנה קיום יחסי אישות. אנו בדיוק לומדים בישיבה את נושא יחסי האישות מהצד המשפטי שלהם, במסכת כתובות, ומשם עולה בוודאות כי במקום בו אין רצון או נכונות לקיים יחסי אישות מצד האישה – זו עילה לפירוק הנישואין.
ב. אלא שב"ה לא זו השפה ביניכם. אני כותב את הסעיף הקודם רק כדי להראות עד כמה ההלכה אכן כן רואה את הנושא הזה כמהותי מאוד בחיי הנישואין, אולם כאמור – אתה כותב כל כך יפה ובצדק כי לא זו השפה שאתם בונים בה את חיי הנישואין שלכם, אלא בשפה של זוגיות, אהבה וחסד.
ג. נשים רבות לא אוהבות את יחסי האישות. הדבר יכול לנבוע מכיוונים שונים ומגוונים – למן נטייתה הטבעית של האישה, ועד למחיר שנשים (דתיות בעיקר) משלמות על שנים רבות של חינוך לשבירת הגוף ולהתעלמות ממנו.
ד. בשל העובדה שהאדישות ליחסי אישות יכולה "לשבת" על מקומות שונים ומגוונים בנפש – צריך איש מקצוע כדי להתמודד עם הנושא. הדבר שנכון יהיה לבקש מאשתך לעשות הוא שתעברו ביחד התמודדות עם הסוגיה.
ה. מיהו איש המקצוע המתאים ? קשה לענות, שכן אני לא יודע על מה זה "יושב" אצלה. לעתים איש המקצוע הוא דווקא מדריכת הכלות שלה, או מדריכת כלות מנוסה אחרת, שיכולה לעסוק עם אשתך בצד התפיסתי האידיאולוגי של היחס לגוף ולהנאות ממנו; לעתים זה סקסולוגית שיכולה ללמד את אשתך את רזי גופה; לעתים אתה זה שזקוק להדרכה – כיצד לעורר אותה, כיצד להסכים לתקופה מסוימת רק לליטוף חיבוק ומשחק גופני, ללא חדירה – עד שהיא תתעורר כראוי, ועוד ועוד. יהיה קשה לאשתך להסכים להתחיל במסע הזה, אולם הבטח לה כי לא תעשה דבר נגד רצונה ונגד שאיפתה, ועל בסיס זה בקש ממנה להתחיל במסע. אולי מדריכת הכלות תהיה התחנה הראשונה הטובה.
ו. כאמור, אל תפנה אל הדרך ההלכתית המדברת בחובה המשפטית של אשתך. אם היא תקיים את חובת יחסי האישות מכוח החובה ההלכתית – אתה כנראה לא תהנה מזה, וכך שניכם תפסידו. שווה ללכת בדרך ארוכה יותר, שפת האהבה והחסד וההתעוררות, שהיא היא הדרך הארוכה הקצרה.
האם הדברים נראים לך ?
כל טוב