שאלה
שלום כבוד הרב,
לאחר ששמעתי וקראתי על מיקרים של "להתחתן בכאילו" ועל משמעויות הדבר נזכרתי במקרה דומה שקרא לי כשההיתי כבן 15 לפני 9 שנים ומטריד אותי.
להלן פירטי המקרה:
בגיל 15 כשההיתי במסיבה עם חברים ניגשתי לידידה שלי ואמרתי לה (בצחוק כמובן) את המשפט: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" והגשתי לה טבעת.
חשוב להדגיש כי אינני זוכר את כל פרטי המקרה לחלוטין אך זה מה שאני זוכר:
קיימים 2 אפשרויות לטבעת שהגשתי:
1. חטיף עגול שהיה לי בצורת טבעת (לדוגמא בייגלה (אך בכל זאת שווה פרוטה).
2. טבעת אמתית של בחורה אחרת וכמובן שאיננה רכוש שלי ושלא קניתי אותה.
בנושא העדים:
ההינו במסיבה ולכן יתכן שהיו אנשים ששמעו אותנו.
אני מדגיש שוב: כל התהליך בוצע בצחוק וללא שום כוונה בכלל. מיותר לציין כי "הנישואיים" לא מומשו כלל בכל דרך וצורה שהיא.
אני בספק גדול אם הבחורה או משהו מהאנשים שהיה שם בכלל ייזכור משהו.
כיום אני מבין את חומרת המעשה.
האם עלי להיות מוטרד מזה שאולי אני נחשב נשוי?
תשובה
שלום רב,
כדי לברר את פרטי המקרה אתה חייב להיפגש עם רב כי גם קידושי צחוק יכולים להיות תקפים. לגבי בייגלה אחד, לדעתי אין בו שווה פרוטה. לגבי טבעת של מישהי אחרת, יש לדון האם היא התכוונה להקנות לך הטבעת ואתה התכוונת לקנות על מנת לקדש.
לגבי עדים, יש לדון האם הם שומרי שבת או לא, עדים שאינם שומרים שבת הינם פסולים. מכל מקום רצוי שתתיעץ. לענ"ד ניתן לצרף את זה שהיתה כאן הלצה, כמו גם שאין כאן טבעת כנראה שלא קנית אותה, וכן, שלא היו שם עדים כשרים כדי שלא להצריך גט לחומרא, אבל חייבים לברר את כל פרטי המקרה.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת "בינות" רעננה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם