ניקוי בשבת

שלום
[מותר לספוג את הפיפי באמצעות המגבונים או מגבת כיוון שאין רגילים לסחוט מגבונים והרטבתם נעשית בדרך לכלוך. אך אסור להרטיב את הספה או לשפשף אותה עם המגבון ואם היא עשויה מעור מותר לשוטפה במים, מפני ששטיפת העור מנקה רק את מה שמונח עליה, אך אסור לשפשף את מקום הלכלוך, מפני שבזה הוא מוציא את הלכלוך הבלוע ] וכן אם נשפכו [מעט] מים על השולחן, מותר לנגבם במגבת, שהרטבת המגבת באופן זה מלכלכת אותה. וגם אם נשפך על השולחן מעט יין או מיץ, מותר לנגבם במגבת או בד אחר. מפני שהרטבת הבד נעשית בדרך לכלוך - ואם נשפכו מים רבים על השולחן או על הרצפה מתעוררת בעייה, שמא לאחר שהמגבת תהיה ספוגה בהרבה מים יבוא לסוחטה ויעבור על איסור תורה. וכמה פתרונות לכך: א) להשתמש במספר מגבות, כך שכל אחת מהן תספוג מעט מים ולא יהיה חשש שמא יסחט אותה. ב) לקחת בד שגם לאחר שנרטב בהרבה מים אין רגילים לסוחטו (מ"ב שא, קעב). לפיכך מותר להספיג את המים בנייר סופג. ג) אם אין להם מספר מגבות או בד שאין רגילים להקפיד לסוחטו, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
בברכה
אייל משה

מלאכת הליבון היא מלאכת ניקוי הצמר או הפשתן והלבנתם כדי לעשות מהם בגדים. ותולדת מלאכה זו היא כיבוס בגדים כדי לנקותם (רמב"ם שבת ט, י-יא).
הכיבוס נעשה בשלושה שלבים: שרייה, שפשוף וסחיטה. ומאחר שבכל שלב יורד מעט מן הלכלוך והבגד מתנקה, כל שלב אסור מן התורה. נפרט את שלבי הכיבוס:
תחילת הכיבוס נעשית על ידי השריית הבגד במים, וכבר בשרייה הכתמים שעל הבגד דוהים ומעט מן הלכלוך הבלוע בו יוצא ומתמוסס במים, ולכן אסור מהתורה להניח בגד מלוכלך במים. למשל, אסור להניח בגדי תינוקות מלוכלכים בתוך מים, למרות שאת עיקר הכיבוס מתכוונים לבצע לאחר השבת, הואיל וכבר בעת השרייתם הם מתנקים מעט.
השלב השני של הכיבוס הוא שפשוף הבגד בעודו רטוב. וזהו עיקר הכיבוס, שעל ידי השפשוף, הכתמים והלכלוכים שדבקו בבגד, מתמוססים במים ונעלמים.
בשלב השלישי סוחטים את הבגד מהמים הספוגים בו, ועם יציאת המים מהבגד יוצא גם לכלוך שהתמוסס במים.

נחלקו הראשונים בשאלה, האם איסור השריית בגד במים חל גם על בגד שאין בו כתמים. לדעת הרבה ראשונים, רק כאשר ישנם כתמים על הבגד - אסור להרטיבו במים, אבל כשהוא נקי מכתמים - מותר. ויש סוברים, שבכל מקרה אסור להרטיב בגד במים, משום שכל הרטבה מנקה משהו בבגד, ולכן עצם ההרטבה נחשבת כפעולה של כיבוס. למעשה, הואיל ומדובר במחלוקת הנוגעת לאיסור תורה, הורו רבים מהאחרונים כדעה המחמירה, וגם בגד שאין בו כתמים אסור להרטיב במים.
אבל מותר להרטיב את הבגד או הבד בדרך לכלוך. למשל, מותר להתנגב במגבת, מפני שהמים שעל הידיים אינם מנקים את המגבת אלא להיפך מלכלכים אותה מעט. ויש מהדרים לנער את הידיים מן המים, ורק אח"כ לנגבם, כדי שפחות מים ירדו מידיו למגבת. מכל מקום להלכה, כל שהרטבת הבד נעשית בדרך לכלוך - מותר. ואפילו אם יש על המגבת כתמים, אם כוונתו לנגב את הידיים ולא להסיר את הכתמים שעל המגבת, מותר לנגב בה את הידיים (שו"ע ורמ"א שב, י; באו"ה ´דלא´).
וכן אם נשפכו מעט מים על השולחן, מותר לנגבם במגבת, שהרטבת המגבת באופן זה מלכלכת אותה. וגם אם נשפך על השולחן מעט יין או מיץ, מותר לנגבם במגבת או בד אחר. ואף שעל ידי כך הבד יספוג מעט מצבע היין או המיץ, וצביעה אסורה בשבת, כיוון שאין הכוונה לצבוע, וצביעה זו אינה מועילה אלא מלכלכת, אפשר להקל כדי לנקות את השולחן אלא שאם נשפכו מים רבים על השולחן או על הרצפה מתעוררת בעייה, שמא לאחר שהמגבת תהיה ספוגה בהרבה מים יבוא לסוחטה ויעבור על איסור תורה. וכמה פתרונות לכך: א) להשתמש במספר מגבות, כך שכל אחת מהן תספוג מעט מים ולא יהיה חשש שמא יסחט אותה. ב) לקחת בד שגם לאחר שנרטב בהרבה מים אין רגילים לסוחטו (מ"ב שא, קעב). לפיכך מותר להספיג את המים בנייר סופג. ג) אם אין להם מספר מגבות או בד שאין רגילים להקפיד לסוחטו, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים. תחילה יניחו את המגבת על המים, ואח"כ ייטלו אותה ויניחוה בדלי או במקום אחר. שכל מה שאסרו חכמים ליטול בגד הספוג במים רבים, הוא דווקא באדם אחד, אבל לשני אנשים מותר, שאם אחד ישכח ויבוא לסחוט, יעמוד חבירו ויזכיר לו ששבת היום (שש"כ טו, הערה נג, מנו"א ח"ב יב, יא, ושלא כמחמירים להצריך עשרה).

א