ניסיונות ותפילה

שלום לך!
הבעיה שהעלית, וגם המצב שאותו את מתארת הוא באמת כואב ולא פשוט. ואני שואל את עצמי האם אני באמת ראוי כדי לענות לך על שאלה כ"כ חזקה? אבל אנחנו נקראים "חברים מקשיבים", אז אני רק אשתדל להיות חבר מקשיב וחבר טוב, ואנסה לעזור, ואני באמת מתפלל שאהיה כלי ראוי להשיב את נפשך הסוערת, ושמעז יצא מתוק בעז"ה.

השאלה ששאלת היא אכן מהשאלות הקשות הקשות שיש. איך ייתכן שעשרה אנשים צדיקים יתפללו לקב"ה על שני ילדים פצועים ולא יענו??
אבל לפני הכל אני רוצה שתדעי שאפילו הצדיקים הגדולים ביותר - לעיתים תפילתם לא התקבלה (תפילתם ´נשמעה´ אך ´התקבלה´ - ננסה להסביר בהמשך).

מי לנו גדול בתפילה מדוד המלך מחבר מזמורי התהילים שבזמן שבנו הראשון מבת שבע חלה למות - שמואל ב´ (טז) וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה: במשך שבעה ימים דוד צם!! במשך שבעה ימים התפלל על בנו - ומסתבר שהוא לא התפלל לבד! על בן המלך מן הסתם התפללו המוני אנשים. אך לאחר שבעה ימים מת בנו. ולא מצאו מי שילך לומר לדוד שבנו מת כי פחדו שמא ימות מרוב צער. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ ... אֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָׂה רָעָה: עד שדוד שם לב מעצמו שמשהו קרה (יט) וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת:

ומי גדול ממשה רבינו שהתורה כתבה עליו "בכל ביתי נאמן הוא", "ולא קם נביא בישראל עוד כמשה" והוא כ"כ רוצה להיכנס לארץ ישראל, ומתחנן בכל ליבו להיכנס לארץ ישראל "ואתחנן אל ה´ בעת ההיא לאמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" אך הקב"ה לא מקבל תפילתו "ויתעבר ה´ בי למענכם ולא שמע אלי.. ויאמר ה´ אלי אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" וחכמים כותבים שמשה התפלל 675 תפילות כמניין ואתחנן. ואעפ"כ הקב"ה לא קיבל את תפילתו.

בוודאי שהקב"ה מקשיב לתפילת כל אדם והוא חפץ בה ושמח בה. כמו שכתוב במסילת ישרים "ונושא ונותן ממש עימו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאיתו הוא מבקש והוא יתברך מאזין לו, מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו" שמעת? כמו חבר לחבר! הקב"ה שומע כל מילה שלנו בתפילה! ומעבר לכך גם כל תפילה פועלת הרבה!
אלא שלא כל תפילה אנחנו רואים ומבינים איך היא פועלת.

משל למה הדבר דומה?
זה כמו רופא שצריך לעשות ניתוח מציל חיים כואב לאחד ממטופליו. אם המטופל בורח מהטיפול, לא תהיה ברירה אלא לקשור אותו בכוח למיטה... ואם המטופל יפנה לרופא ויאמר לו "אני מוכן לעשות את הטיפול! אני הולך איתך, אבל תשתדל לעשות שיהיה מה שפחות כואב וכד´ או שתמיר את הטיפול הזה בטיפול אחר.. " אז הטיפול יהיה קל יותר - או אולי יהיה אפשר להמיר אותו בתזונה נכונה וכד´..

שמא תאמרי - הרופא במשל רוצה לעשות טוב - ניתוח מציל חיים, אבל מי אמר שה´ רוצה ועושה תמיד את טובתי? אולי הקב"ה רוצה לעשות לי רע? אולי סתם להעניש?
על זה אומר עם ישראל במשך כל הדורות שהקב"ה הוא רחמן שברחמנים. רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד. ותמיד הולך לקראתנו - אמרו גדולי החסידות שהקב"ה אוהב כל אדם מישראל כמו אדם שנולד לו בן יחיד בגיל זיקנותו שהילד הזה הוא כל עולמו. כך אנחנו אצל הקב"ה כמו בנים יחידים, כל אחד מאיתנו. אצל הקב"ה אין ´סתם´ עונש או כעס או נקמה או ש"לא שם לב" או ש"לא ריחם מספיק" או "לא הבין אותנו מספיק" אלא הכל אצלו ברוב חסד ורחמים גדולים ומדוייקים. ורצונו רק להיטיב לנו ולכל העולם.

שמא תאמרי - הקב"ה רוצה לעשות טוב אבל לא תמיד הוא יכול לשנות את המצב?
אם כבר אנחנו בחנוכה, אז זה בדיוק מה שטוען עם ישראל כנגד היוונים. היוונים גם כן האמינו באלילים אבל האלילים שלהם היו מוגבלים - היה את אל השמש ואל המים ואלת האהבה ועוד כל מיני אלילים שונים ומשונים - ובגלל שכל אליל היה מוגבל אז באמת מי שסבל זה האדם שלפעמים סבל "סתם" בלי שום סיבה.. כי האלים נלחמו ביניהם או שלא "שמו לב" מה שקורה אצל האדם.
ואכן היוונים גם המציאו סוג של הצגת תיאטרון - שנקראת טרגדיה (היום זה מילה אבל פעם זה היה סוג של הצגה) ששם רואים איך יש אדם ש´סתם´ הכל הולך לו רע והוא סובל כל חייו וכל הדברים הכי נוראים קורים לו במקרה, ולא באשמתו...
לא כן טענו החשמונאים - ה´ אלוקינו ה´ אחד! אין מי שיאמר לו מה לעשות! הוא מחליט הכל וקובע הכל ובעל כל הכוחות כולם. ואם הקב"ה רוצה הוא יכול להשיב את כל העולם מיד לתוהו ובוהו או לבוראו מחדש אחרת!
והאמינו החשמונאים ואיתם מאמין כל עם ישראל מאברהם אבינו ועד עצם היום הזה - מה שאומר הנביא ירמיה "אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם - לתת לאיש כדרכיו" הקב"ה משגיח באהבה על אחד ואחד מאיתנו בדייקנות! ושום דבר לא קורה סתם כך.
אז אם כך - שהקב"ה רוצה לעשות לנו טוב, והוא יכול לעשות לנו טוב, ואין שום דבר שקורה במקרה - אז למה הוא עושה לפעמים רע כ"כ נורא, כמו ששאלת?

ובכן אנסה לענות לך מה שהייתי עונה לעצמי.
התשובה אכן קשה מנשוא לעיתים - אך היא שאין אנו יודעים ברזי העולם. והחשבונות של הקב"ה גבוהים מכל מה שנראה לנו הגיוני - או לא הגיוני - הנסתרות לה´ אלוקינו. מה היה אכפת לקב"ה שמשה יכנס לארץ?? למה לא ´ריחם´ הקב"ה על בנו של דוד שמת?? למה סרקו במסרקות של ברזל את בשרו של רבי עקיבא? למה נהרגו אותם שני הילדים שאת דיברתם עליהם? למה עם ישראל סבל כ"כ במשך הדורות? ועוד.. אין לנו תשובה אבל עם ישראל יודע בוודאות שיום יבוא והכל הכל יהיה מובן וברור. הכל יהיה ברור איך הוא היה לטובה. אבל כותב הנביא "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה´" כרגע אין לנו אלא להצטער על הרע ולשמוח על הטוב, אך לזכור שרק הקב"ה רואה את כל ה תמונה. אנחנו תמיד רואים רק חלק ממנה. וזה אכן לא קל להאמין שכל מה שקורה בעולם לבני האדם זה בהשגחה מדוקדקת מהקב"ה - ולטובה. ולא רק הטובה שאדם חושב עכשיו מה טוב לו כרגע, עכשיו מה הוא היה רוצה, אלא מה שטוב לאדם הזה באמת לגמרי לדורי דורות ולנצח נצחים - ואת זה רק הקב"ה יודע ולא אנחנו. ואת הטוב הזה אנחנו הרי באמת רוצים, לא?? רק את הטוב שהקב"ה יודע שטוב לנו!

אך אם כך אז למה להתפלל בכלל? הרי כתוב במפורש "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" אפילו במצבים הכי גרועים - חרב על צווארו של אדם - וחז"ל מסבירים שהכוונה היא שאפילו אם נביא בא ואומר לך מה נגזר עליך משמיים! מה כבר אפשר לעשות? בכל זאת, אל ימנע עצמו מן הרחמים ויתפלל ה´ ותענה תפילתו!
אז באמת למה להתפלל? לכן הזכרתי שהתפילה תמיד נשמעצת ופועלת, אפילו בדברים שאנחנו לא יודעים מה - לדוגמא - נניח בזכות התפילה הייסורים של החולה קטנים, או שהוא מגיע למקום יותר עליון בעולם הבא, או שיותר קל אח"כ למשפחה של החולה להתמודד או מיליון דברים אחרים שאני לא מסוגל לדעת רק הקב"ה. אבל הקב"ה באמת שומע כל תפילה ומתייחס אליה - ולפעמים התפילה גם ממש משנה את רוע הגזירה - תשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.
אך עיקר העיקרים של כל זה הוא לדעת שאנחנו לא מתפללים לקב"ה כי אנחנו רוצים להרוויח ממנו משהו. אלא כמו בן קטן שפונה לאביו שכואב לו ברגל - אפילו אם האב לא יכול לשנות את זה - לילד זה לא משנה בכלל, הוא פונה לאביו כי זה הטבע שלו, לפנות לאביו על כל דבר ודבר. ולכן גם אם היינו אומרים שהתפילה לא משנה כלום, חס וחלילה, היינו מתפללים לה´ כי זה הטבע שלנו לבכות לאבא שלנו שבשמיים.

ולכן כתב השולחן ערוך בסימן צח´ בכלל בנוגע לתפילה
"אל יחשוב האדם : ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו כיון שכוונתי בתפלתי... אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו. ויאמר בלבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת ממ"ה הקדוש ברוך הוא, אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו"
אנחנו לא באים בדרישה לקב"ה, אלא כמתחננים כמו בן אצל אביו.. כמו עני בפתח ואנחנו בטוחים שהקב"ה יעשה בחסדו את המיטב והמירב.

שאלת : "איך אפשר להאמין שתפילה עוזרת או ש"הכל לטובה"?!"
אכן לעיתים באים לאדם ייסורים נוראיים שקשה לנו לעמוד מולם - אבל היי בטוחה שהקב"ה מתחשב גם בזה ומבין את הקשיים שאת מתמודדת איתם. ואם האדם לא עומד בכך כי הוא לא מסוגל - על זה נאמר אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו...
אבל זו האמת הגדולה שבה מאיר עם ישראל לעולם - וכל עוד שאדם מסוגל לחזק את עצמו באמונה הגדולה הזו של עם ישראל - שישתדל לחזק את עצמו בכך.
ולמרבה הפלא כתוב דווקא להפך - כתוב בספר מסילת ישרים שכמו החיילים גיבורים הנאמנים למלך שהתאמנו הרבה - מחכים להגיע לרגע הקרב כי שם יוכלו להוכיח את מקצוענותם ואת נאמנותם למלך, זה קשה אבל כאשר הם מצליחים אין לוחמים גיבורים ונאמנים למלך מהם.
כך גם הצדיקים מחכים לניסיונות האלו כדי שיוכלו להראות לקב"ה שהם סומכים עליו ומאמינים בו גם כאשר מאוד קשה לראות את הטוב שהקב"ה עושה, אבל כאשר הם מצליחים אין גיבורים ואוהבי ה´ מהם.
וכן, גם את. כל מצווה שאת מקיימת עכשיו, זה באמת מראה על אמונה מאוד חזקה בה´ ועל גבורה גדולה, את מראה שאת אוהבת את ה´ - עם כל הקושי שבזה - למרות הרבה ייסורים שבאים עלייך - או על סביבתך - את לא נשברת וממשיכה להאמין בה´. ולכן הערך של כל מצווה שלך עולה פלאים בעיני ה´ . . .

והלוואי והיינו צדיקים... (בעצם אולי את כן...) אסיים בתפילה שהצלחתי להבהיר מעט מן הנושא המורכב העמוק והכואב שעלית ושהצלחתי אפילו קצת להרגיע את הכאב שאת חווה.

אם זה עדיין לא ברור לגמרי, אולי נסי שוב, ואשתדל, בעז"ה לחדד את הדברים.
חגי