שאלה
שלום ותודה מראש על הזמן וההשקעה בתשובה.
אני ב"ה בחודש שמיני והתחלנו להתכונן ללידה במובנים הפיזיים הרוחניים והנפשיים. הפחד הכי גדול שלי (יותר מהכאב הצפוי...) הוא הריחוק מבעלי בשעת הלידה. מבחינתי אין אפשרות שאמא/דולה/אחות יהיו איתי בלידה וברור לי ולבעלי שהוא יהיה זה שיצטרך לתמוך בי פיזית ונפשית. ולכן המחשבה על כך שהוא לא יוכל לגעת בי ממש ממש קשה לי!!! אני מודעת לזה שלהיות יהודיה שומרת תורה ומצוות זה לא פשוט ושיש מצוות/איסורים שהם קשים אבל כאן זה מעבר לקושי הרגיל זה ממש מלחיץ אותי וגם מעורר בי תהיות לגבי הרגישות וההבנה שהיתה לפוסקים בקשר למצבה של יולדת והצורך שלה באדם קרוב שיחזיק את היד,ואני אסביר-
כפי שידוע לי, בשביל יולדת מותר לחלל שבת,ולא רק בשביל להגיע לבי"ח אלא כל דבר שיכול לעזור לה בלידה. יש איזה סיפור (בגמרא אולי?) על יולדת עיוורת שהדליקו בשבילה עוד נר בשבת רק בשביל שהיא תרגיש יותר בטוחה. אז אני לא מבינה.... למה שמירת שבת פחות חשובה משמירת נידה?! הרי זה ברור (לי לפחות) שהדבר שהכי יקל לי בלידה זאת תמיכתו של בעלי שיעמוד לצידי בחדר לידה, ועם כל החשיבות שיש לתמיכה בדיבורים ומילים, מה שבדר"כ עוזר ליולדת להתמודד עם הכאב זה מגע. שלא נדבר על האפשרות שרוצים לרדת מהמיטה/להתיישב וחייבים תמיכה פיזית.
אז מה עושים?... אי אפשר לבנות על זה שכל הזמן תהיה לידי מיילדת שתוכל לעזור בתמיכה פיזית וגם אני ארגיש הרבה יותר בטוחה אם בעלי יהיה זה שיחזיק לי את היד או יעשה לי עיסוי.
אז השאלה שלי בעצם מתפצלת לשתייים-
1. מאיזה שלב בלידה אני אחשב נידה? אשמח לשמוע אם יש דעות שמקלות בעניין הזה. (אני בדר"כ לא מחפשת דווקא את הדיעה המקלה אבל בעניין הזה נראה לי שלא תהיה לי בררה כי אני פשוט לא יעמוד בזה.) והאם יש הבדל בין מגע של חיבה (נגיד ליטוף) לעזרה פיזית בלבד?
2. אשמח להסבר על השאלה שהעלתי למעלה- למה לא מקלים עם יולדת בעניין הרחקות כמו שמקלים במקרה של יולדת בשבת?
סליחה על האורך, פשוט הנושא הזה בוער בי ומטריד את מנוחתי...
תשובה
שלום וברכה
ראשית, שיהיה בשמחה.
אנא קראי כרקע את: http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=75417
לפי זה, אם אכן המצב יהיה קריטי תדעי איך לנהוג.
כל טוב