שאלה
שלום רב!
ברצוני לשאול שאלה:בד"כ כשאני שומעת דרשות או מאמרים מפי אדם דתי,תמיד לוקחים את האדם עם הנטיות הפוכות כאדם חולה.לפי התורה זה אסור, אבל מה אשמתו של אותו אדם שהוא נמשך לזה?אני מודעת לציווי מהתורה,אבל למה התורה כל כך נוקשה בזה? הוא לא חייב להיות עם אותו אחד, אבל למה זה אסור? שוב פעם:זאת לא אשמתו.
למה צריך להגיד שהוא חולה?
סליחה על ההפרעה
ותודה רבה מראש.
תשובה
שלום לך
ראשית אכן אין להחשיב את החוטא במשכב זכור כיותר גרוע ממחלל שבת, וכשם שבדורנו אין מרחיקים מישראל מחללי שבת, אלא משתדלים לקרבם במה שאפשר לתורה ומצוות גם בעודם מחללי שבת, כך אין להרחיק את החוטאים במשכב זכור.
רבים הם האנשים הנולדים עם נטיות חזקות לכיוונים שונים יש שנוטים לצד החסד בצורה חזקה אמנם עליהם ללמוד לשלוט בעצמם ולהציב גבולות לרצונותיהם ואז מידת החסד שלהם תביא ברכה לעולם וכנגדם יש שנולדים עם נטיה חזקה לדין וגם עליהם ללמוד לשלוט בעצמם כדי לכוון את כוחות נפשם לטובה
מכל אדם אנו דורשים לכוון את כוחות נפשו ובמיוחד כשמדובר בדברים בססיים ולכן אם אדם מסוים נוטה לסגנון חיים שפוגע ביישובו של עולם באחד מהדברים הכי בסיסים שבקיום האנושי - הקמת משפחה
אנו מכונים אותו לשלוט בנטיתו - לטובתו . אין סיבה להפוך חולשה לאידיאל , להיפך אדם צריך להיות מודע לחולשותיו ולהתגבר עליהם ואין כאן עניין של "אשמה", אלא אם כן הוא יהפוך את חולשתו לאידיאל אז הוא פוגע בסדרי החיים הבסיסיים. אמנם אלו הם חייו האישיים אך גם אדם שרוצה להתאבד ח"ו זה ענינו האישי ובכל זאת החברה מבינה שראוי שהמשטרה תנסה למנוע את זה ממנו ואפ' במחיר של אישפוז בכפייה. וכך גם ההלכה מתייחסת בחומרה למאבד עצמו לדעת ואין מתאבלים עליו וכו'
בברכה
הרב אייל משה
ואעתיק לך מספר פניני הלכה משפחה השלמה לעניין זה ולהרחבה נוספת עייני שםhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=997
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם