שאלה
הרב יובל שלום
אולי אני מעט נודניקית בדיאלוג הזה בינינו, אבל לא מתוך כוונה לנדנד, אלא להאיר אולי מקומות שאתה כרב של צוהר לא רואה, ואני מהמקום ממנו באתי רואה, וכואבת.
הדיאלוג בינינו מזכיר לי את פרשת השבוע- פרשת קורח. ובאופן יותר ספציפי- את הקריאה של משה רבינו לאלוהים לא להשמיד את קורח ועדתו, את דותן ואבירם- ואת החלטת האל לפתוח את האדמה ולבלוע את אותם מורדים במלכות...
לבלוע או לנדות, להרחיק ולהמנע מדיאלוג- כל אלו הם אותו דבר, במילים אחרות.
אם הרבנות ההלכתית הפכה ליותר נוקשה בגלל המתירנות הרפורמית, כך המתירנות הרפורמית הולכת ומתרחקת יותר ויותר מהיהדות, בגלל שאין מפגש, בגלל שאין דיאלוג. וההתרחקות של היהדות הרפורמית היא לא רק של אותם מנהיגי התנועה, אלא של ציבור אנשים שלם, חילוני, שהולך שבי אחרי הפתיחות והפמיניזם, שהרבה יותר קרובים לעולם החילוני מהנוקשות והחוקים הלא ברורים. יש כאן גשר שצריך ליצור, ואני תפילה שאתה כרב של צוהר תבין שאת הגשר הזה צריך כבר לבנות. כי לא תבוא גאולה אמיתית לעם המפולג הזה שלנו, אלא אם "נדבר עם האוייב"... ואם ה"אוייב" שלך הם אותם יהודים שמעוותים את היהדות, אז דווקא איתם אתה צריך לעשות שלום... לא על מנת לוותר חס וחלילה על ההלכה והתורה, אלא על מנת לא לוותר על אף יהודי, גם אם חטא, גם אם התרחק, גם אם מרד בסמכות.
כולי תפילה שדברי אלו לא יתקבלו אצלך ואצל חבריך מצוהר כנידנוד וכטרחנות, אלא תבינו שעל אחי ורעי אני מתפללת, על אנשים שפתחו לי דלת, שאיפשרו לי תחושת שייכות וקירבה, חיזוק רוחני וכלים אמוניים להתמודד עם העולם הלא פשוט בו כולנו חיים.
שבת שלום
תמי.
תשובה
שלום וברכה
אין כל סיבה לחוש נודניקית. כשעוסקים בנושא חשוב כל כך כמו שאת מעלה לא נרתעים מלשוב ולדון בו, עד שהנושא מתברר.
אני חושב שהרחקת לכת מעט בדמיון לקורח.
מעבר לכך, את מעלה בצדק צד אחד של המטבע, והוא החשיבות העליונה שלא לנדות ולהרחיק ולהימנע מדיאלוג. ברם, יש צד שני של המטבע – ניצול הדיאלוג על ידי אחד מהצדדים לציניות, בוז, האשמות שווא וכדו', כאשר עצם העובדה שהצד המתגונן עונה לו מהווה סוג מסוים של ניצחון. צריך לדעת לנווט בין השנים, ולעתים נכון דווקא שלא להגיב ולא להיכנס לדיאלוג. זו זכות להיות חלק מדיאלוג, ובשל כך לא ייתכן כי הוא ינוצל לרעה.
ההכרעה מתי להיכנס לדיאלוג ומתי להעדיף את ההתעלמות בשל הכוח הגדול שהדיאלוג מעניק היא הכרעה קשה מאוד מאוד. אמת הדבר שצריך לבנות את הגשר, אולם זה מחייב את הצדדים כולם. חלק מהחובה שהדבר מטיל הוא הרשות להשתמש בשפה הדתית, שהיא כוללת בתוכה יסודות של "עקדה" ולא רק יסודות של בחירה וחופש. בדרך כלל בדיאלוג כזה נשללת זכותו של המאמין לבוא עם תפישת עולמו, והיא מכונה בשמות גנאי שונים – בדיאלוג כזה אין טעם של ממש. בכל מקרה, הרפורמים אינם מוגדרים אצלי כ"אויב", ואפילו לא במרכאות.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם