שאלה
שלום רב,
בביהכנ"ס שלנו(אשכנז)כ-100 מתפללים בכל הגילאים.פעמיים בחודש מתפללים בנוסך קרליבך בערב שבת.מס' קטן של מתפללים,בעיקרצעירים,מוחאים כפיים,מנפנפים בידיים כאחוזי אמוק,דופקים בקצב על מושבי העץ וכיו"ב.לדעת רוב המתפללים אין הדבר מקובל ואף מפריע ביותר לאווירה בביהכנ"ס
1.האם זה ראוי?
2.האם כך צריכה להתנהל תפילה ?
תשובה
שלום וברכה
לשאלה זו שני היבטים:
ראשונה בהן היא השאלה כיצד על תפילה להיראות. איני חושב שיש לכך תשובה אחת, בעיקר כאשר מדובר על קבלת שבת, ולא על תפילת עמידה. יש שתפילתם שגורה על לשונם בדרך זו ויש שתפילתם שגורה על לשונם בדרך אחרת. על עניינים אלה נאמרו מאמרים כגון (זה לא זהה) אחד המרבה ואחת הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמיים, לאמור: עיקר העיקרים היא כוונת הלב והרצון הפנימי במצב הזה.
שאלה שניה היא שאלת אווירת בית הכנסת, וענייני בין אדם לחברו. מהשאלה אני מבין כי את הצעד הראשון כבר עשיתם, וקבעתם כי לעתים מתפללים כך ולעתים בלא סגנון קרליבך. עכשיו נכון לשבת ולדבר על זה - לא בטענות, ולא בתוכחות, ולא בכעס וכדו', אלא לנסות למצוא דרך שתאפשר לכולם להתפלל בבית הכנסת ביחד.
והאמת והשלום אהבו.