שאלה
שלום! :)
אני ממש משתדלת לשים לב לברכות כשאני מברכת, לא סתם לומר ומיד לאכול..
ויצא לי לשים לב שבברכת שהכל (וברכות נוספות, אבל לזה הכי שמתי לב), שבהתחלה פונים בגוף שני, כפנייה לקב"ה- "ברוך אתה", ובהמשך עוברים לגוף שלישי- "...נהיה בדברו".
רציתי לשאול- למה חכמים תיקנו זאת כך? זה נשמע מוזר לדעתי..
זה נמצא גם בחלק מברכות השחר ("ברוך אתה" לעומת "שעשה לי כל צרכי").
למה לא אומרים "ברוך אתה ה'.. שהכל נהיה בדברך"?
תודה רבה, תזכו למצוות!
(:
תשובה
שלום לשואלת,
ראשית באמת כל הכבוד על הקבלה לכוון יותר בברכות. לפעמים מתוך הרגילות אדם יכול להגיע לכך שהוא ממלמל לפני שמכניס משהו לפה, ורק אחרי שהוא נותן את הביס הוא בכלל שם לב שלא כיוון בברכה.
ת´אמת שהשאלה שלך ממש מעניינת, עוררת אותי לשים לב לנקודה שהעלית. אז ממש ישר כח נוסף.
חז"ל תיקנו לנו את הברכות בצורה מכוונת ומדוקדקת ולכל מילה יש כוונות נגלות ונסתרות. א"כ לשאלתך צריך להתייחס לא רק בתור שאלה לשונית, אלא בתור שאלה אמונית. מה חז"ל רצו ללמד אותנו בכך שעירבו בברכה שני גופים שונים – נוכח ונסתר?
רבינו בחיי בספר "כד הקמח" (מופיע בכתבי רבינו בחיי, על הערך ברכה) כותב שחז"ל תיקנו לנו בברכה לשון נוכח ונסתר, כדי ללמד אותנו שה´ קרוב ורחוק. מצד אחד ה´ הוא קרוב אלינו, הוא שוכן ומופיע בעולם, וכן קרוב לתפילתנו – ה´ קרוב לקוראיו באמת. אך מצד שני הוא רחוק מאיתנו. אין לנו כל השגה בו ותפיסת מציאותו.
גישה זו צריכה ללוות אותנו בתפילה ובברכה כלפי ה´. הפניה לה´ מצד הקרבה אליו ובקשת השפע מצד הנשגב שלו. (ע"פ נפש החיים שער ב´ פרק ג´)
בעזרת ה´ שתמשיכי להתמיד בכוונה בברכות והתפילות
ש"י לוי
חברים מקשיבים