שאלה
שלום.
1. לפני מספר שנים מקובל אחד אמר לי להתחייב לא לדבר לעולם עם אדם מסוים, אפילו לא "שלום" ברחוב. בהתחלה סירבתי אך לאחר הפצרותיו הסכמתי כי בתמימותי חששתי להינזק, חלילה, אם אסרב. האם זה בכלל נחשב לנדר אם זה נעשה תוך לחץ ומצוקה ולא מתוך רצון חופשי? ובנוסף יש לי כלל בחיים שאני לעולם לא נודרת (לכן אף פעם אני לא צריכה לומר "בלי נדר") אז אולי גם זה מבטל מלכתחילה את האפשרות שהיה נדר. בנוסף לא היה שימוש במילה נדר אלא אמרתי "אני מתחייבת".
2. ובכל אופן, היכן אפשר לבטל נדר, ואם אכן זה נדר מהי הסבירות שניתן לבטל אותו? לא הייתי רוצה להיאלץ להלבין את פניו של אדם ולא לענות לו לשלום אם במקרה אפגוש אותו פעם באקראי ברחוב. זה גם גודם לי חשש לצאת לרחוב שמא אפגוש את אותו אדם במקרה.
תודה מראש על תשובה בנושא שמטריד אותי שנים.
תשובה
שלום רב: הכלל ההלכתי אומר כל מעשה טוב שנוהגים אותו שלוש פעמים הוא במעמד של נדר במקרה שלך נראה לי שכדאי מספק לעשות התרת נדרים ע"י כך שתבקשי לפני שלושה מבוגרים שיודעים הלכה להתיר את הנדר בכך שתסבירי להם את השתלשלות העניינים.
מיכאל ברום