נדרים שאין להם סוף

שלום,

הקדוש ברוך הוא לא נתן לנו את התורה כדי שנחיה תמיד בחרדה על משהו. בתורה כתוב, "וחי בהם", וחז"ל הוסיפו, "ולא שימות בהם" - ואפשר להוסיף לזה שזה אמיתי לא רק פיזית אלא גם נפשית.
כל תחום הנדרים עוצב בהלכה כדי שנלמד איך לכבד את הדיבור שלנו, ויותר מזה, איך להתייחס לעולם הנפשי העמוק והחיוני שלנו, ובמיוחד איך להתייחס למחויבויות שאנו מקבלים על עצמנו באופנים שונים. שלא נזלזל בהן, מחד, ושנוכל להשתחרר מהן מבלי לחלל את קדושת פנימיותינו ורצונינו, מאידך.
ברור שכל הנהגה טובה שאנו מקבלים על עצמנו הנה התחייבות שמתקבלת בתוך תנאים מסוימים - תנאים התואמים את גבולות המציאות של חיינו. בגלל זה תקנו חכמים שבימים הנוראים סביב ראש השנה ויום כיפור אנחנו מקיימים "התרת נדרים" - והאשכנזים פותחים את יום כיפור באמירת "כל נדרי". בצורה זו אנו מטפלים במציאות השוטפת של כולנו שאת תארת, מבלי להיות כל הזמן בפחד מהרצונות הטובים שלנו שאין אנחנו מצליחים לממשם בגלל נסיבות חיים מגבילות.
ובכל זאת, אם יש הנהגה טובה שקיימנו שלוש פעמים ויותר והיא נראית לנו מחויבות משמעותית במיוחד, וכעת אנו מעוניינים להפסיק אותה - תמיד אפשר לכנס שלושה גברים, גם חברים או בני משפחה, ולומר לפניהם את התרת נדרים.
ובעיקר - תהיה שמחה שקיימת מצווה כה חשובה שהלכת כל השנים לבקר את הסבתא שלך - בוודאי שמחת אותה ותתברכי בשל כך.
שנה טובה, דוב ברקוביץ