נגיעה, תפילה, וכל מה שבאמצע..

שלום לך.
קראתי את שאלתך ומאוד שמחתי שהיא הגיעה אלי, שאני יכול (לנסות) לענות עליה. אם נסכם את השאלה – ישנו תחום (קשר עם בנים) שקשה לך לעשות בו את מה שאת חושבת שנכון לעשות בו, ולכן את מרגישה צבועה, שוקעת בדיכאון וכו´.
גם אני מכיר את התחושה הזו, הרגש הזה של הצביעות, שאתה יודע שמשהו לא בסדר, עושה אותו, ולא יודע איך להסתכל על עצמך, איך אתה מעיז לבקש שהקב"ה יסתכל עליך.
יש לי כמה כיוונים לתשובה, אבל תוך כדי כתיבה פתאום גיליתי (אני חושב) את התשובה הכי גדולה שיש. זה קרה כשקראתי את שאלתך פעם שנייה וראיתי את המילים ´אני לא מרגישה שאני יכולה לומר בתפילה. . . החזירנו בתשובה שלימה לפניך´.
זהו שקר גמור ולעמוד עליו, על השקר הזה, להבין מהו, זו נקודת המוצא הטובה ביותר לדעתי לתשובה לשאלתך.
וכי אינך יכולה לומר שאת רוצה לחזור בתשובה שלימה – הרי זה מה שאת מחפשת. להיות שלימה עם עצמך ועם אלוקייך. כל דבר שהוא פחות מזה לא מרצה אותך, וזו הרי התשובה הכי אמיתית שיש.
אפילו בתחום של שמירת נגיעה, התחום שאת כותבת שאת מזלזלת בו, הדבר נובע מתוך ידיעה שאינך יכולה לעמוד בו, שאם תתאפקי בסופו של דבר זה יתפרץ יותר, כך שבעצם אפילו בתחום הזה את נמצאת בתוך איזה מקום, מחשבה, שאת עושה את רצונו.
אי אפשר לומר שאינך יכולה להתפלל בלב שלם ´החזירנו בתשובה שלימה לפניך´. הרי תוכן התפילה הזו הוא בקשה מהקב"ה שיעיר אותנו לאהוב אותו אהבה גמורה ושלימה, ששום דבר, שום רגש מחשבה או מעשה לא יוכל לחסום אותה, הן דבר שהיה בעבר והן דבר שעלול להיות בעתיד. זה בדיוק מה שאת מחפשת.
מתוך ההבנה החשובה הזו, של המקום האמיתי שבו את נמצאת, אפשר להגיע לחלק השני. זה נכון, ישנו חלק שני ואסור להתעלם ממנו.
איך אפשר לומר ´סלח לנו´ כאשר ממשיכים לחטוא?
חז"ל אומרים לנו דבר מאוד חמור – כאשר אדם אומר שהוא שומר על כל התורה מלבד תחום מסוים, הוא בעצם אומר שהוא לא שומר תורה, כי התורה היא חטיבה אחת, מכלול אחד, שאסור בשום אופן ´להוריד´ ממנו ´חתיכות´, ואפילו אם אלו הדברים השוליים ביותר. מי שמוריד משהו בעצם אומר שהוא לא מאמין בנותן התורה ובסמכות חז"ל לפרשה, כי אם הוא מאמין הוא צריך להאמין בהכל. אז איך עושים את זה?
השאלה מתחלקת לשני חלקים – האחד הוא איך להתמודד כרגע עם העובדה שאיננו מאמינים בהכל, שאנחנו לא שומרים באופן קבוע על חלק אחד של התורה. השני הוא איך לעשות את זה שכן נאמין בהכל. כמובן, חלק אחד עונה על השני. אם נצליח בחלק השני, להאמין, השאלה הראשונה לא תהיה קיימת, לא נצטרך לחשוב איך להתמודד עם חוסר אמונה אם כן נאמין.
אבל איך מאמינים? איך עושים את זה, במיוחד לאור העובדה שפעם אחר פעם נכשלים והדברים כבר הגיעו לרמה כזו של השלמה עם המציאות שבתחום הזה אין סיכוי להצליח?
בדרך כלל בנים שואלים את השאלה הזו, בתחום המיוחד להם. קשה לענות על השאלה הזו וגם זו אחת הסיבות שאני שמח שהשאלה הגיע אלי. תאמיני לי אם אומר לך שבמשך יותר מחמש עשרה שנים נלחמתי בתחום מסוים (לא התחום הרגיל של מלחמת הבנים, סתם משהו פרטי)? הבטחתי לעצמי שיותר זה לא יקרה וזה כן קרה, למדתי מדוע הדבר אסור ובכל זאת עשיתי אותו, השקעתי בהבנה עד כמה גדול הדבר להצליח בתחום הזה ובכל זאת נכשלתי, עשיתי עם עצמי הסכמים כאלה ואחרים על קנסות כאשר אני נכשל ועל פרסים כאשר אני מצליח ואני בהחלט לא יכול לומר לך שיצאתי עם סכום גדול בכיס מתקופת הניסיון הזה. . .
אז איך הצלחתי?
יש לי רק תשובה אחת. האמנתי. לא השלמתי עם ההגדרה ´בתחום הזה אני נכשל´. הגדרתי עשרות אלפי כישלונות כנפילות חד פעמיות ולא הסכמתי להגדיר את עצמי כ´נופל´. את מכירה את ההבדל בין שקרן למי שמשקר? שקרן זה מקצוע, תפקיד, מהות, אדם שמשקר עושה זאת מדי פעם. זה ההבדל (בתחום שלי) שאני עשיתי לעצמי. נפלתי הרבה פעמים, אבל לא הייתי ´נופל´. לא הגדרתי את עצמי כאדם שבתחום הזה אין לו סיכוי.
ישנם הרבה מקורות לעזור בעניין זה, אבל אני לא חושב שאת צריכה את המקורות. את צריכה את העיקרון. את המקורות צריך אחרי שמחליטים ללכת על התחום הזה.
אני יכול לכתוב לך עכשיו עצות על איך לשמור נגיעה, איך לא ליפול לכישלונות בתחום הזה ולדיכאונות, אבל אני חושב שהדבר האמיתי ביותר שאני יכול לעשות עכשיו זה לסיים את התשובה כאשר כתובת האי-מייל שלי בסופה ולהציע לך, אם את חושבת שיש טעם, ליצור איתי קשר. אני מצידי אשמח לעזור בכל מה שאוכל.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il