נגיעה - חוץ ופנים

שלום וברכה.
בכל חברה ישנן נורמות על פיהן החברה מתנהגת. לפעמים מדובר בדברים קטנים, בנימוסים וכיו"ב, ולפעמים בדברים בעלי משמעות עקרונית. אך טבעי הוא שגם בחברה הדתית ישנם כללי התנהגות שמי שסוטה מהם, נדחק הצידה. גם אילו חיית בחברה בה אין שמירת נגיעה, היתה החברה כופה עלייך נורמה של אי שמירת נגיעה. נורמה זו היא כפיה לא פחות מצורת התנהגות בה שומרים נגיעה.
את צודקת בטענתך, שאסור לשפוט אדם רק על פי התנהגות חיצונית. יש לנסות לעמוד על מהותו הפנימית. אך לדאבוננו, יותר קל להסתכל על החיצוניות, וחברות רבות ואף מוסדות חינוך מסויימים נוטים להסתכל על החיצוניות ולא תמיד לראות את הצד האישיותי הפנימי.
מהדברים שכתבת נובע שבפני כל אדם עומד אתגר לפלס את דרכו בעצמו, למרות הלחץ החברתי. זה באמת אתגר גדול, ולא כל אדם עומד בו.
כשאדם יוצר לו את דרכו, עליו לשים לב שבחברה בה הוא חי ישנם דברים טובים, מעשים טובים וערכים טובים. חבל לאבד אותם מתוך רצון לעשות הכל לבד. כדאי להפנות את העשיה העצמאית לשיפור אותם דברים שאין את מוצאת סביבך, ולא להפסד הדברים הטובים שבין כך נמצאים בחברה מסביב.
ומי שמסוגל לא רק לתקן את עצמו אלא גם לתקן את החברה מסביבו, מעשה גדול הוא עושה.