שאלה
התעורר ויכוח באולפנה שבה אני לומדת,האם מותר לגעת בבני דודים.
יש לי מספר שאלות בנושא-
1.האם אסור לגעת בכלל בבני דודים
2.המדריכה שלנו טענה שמותר להתחתן עם בני דודים ולכן אסור לי לגעת בהם.אותה מדריכה אמרה שאסור "להקל ראש" עם בנים (צחוקים ושחנ"שים) ולדבר איתם שלא לצורך.אם היא צודקת,דין זה קיים גם על בני דודים(כמו שמירת נגיעה)כי בעצם,מה שהבנתי שמבחינת הדין אין הבדל בין בני דודים לחבר'ה מהסניף.
אני ישמח אם הרב יפרט בתשובתו ויתן לי סימוכין לתשובתו מן המקורות.
אה.ועוד משהו-אם לרב לא מפריע שאני יפרסם את התשובה בשכבה שלי..זה ממש חשוב לי.
בתודה רבה רבה וישר כח גדול על זיכוי הרבים!!
תשובה
שואלת יקרה ואכפתית שלום וברכה.
אני סמוך ובטוח ששאלתך עוררה נחת רוח גדולה לאבינו שבשמיים. בנותיו היקרות (וגם בניו) לוקחים אחריות. באכפתיות ובכנות, שואלים (ושואלות) ומבקשים לדעת את דבר ה'. דרך ההלכה והאמונה - שהיא דרך האושר והטוב היחידה.
בעבר אולי היה יותר קשה להסביר זאת, אבל בימינו המציאות זועקת את הצורך בחיי קדושה. המצב החברתי, מצבו של התא המשפחתי, וגם של מי שטרם זכה להינשא, כולם מתחננים בלא קול לדרך חיים שתעצור את משבר התא המשפחתי וגם את זה הפרטי.
התשובה לשאלתך מצוייה בבהירות בשולחן ערוך, חלק אבן-העזר, סימן כא. בסעיף ז שם מתייחס השולחן ערוך לנגיעה בקרובי משפחה שאין שום משיכה גופנית אליהם, ובלשונו: "שאין לבו של אדם נוקפו עליהם"... "אף על פי שאין לו שום הנאה כלל".
באופן נדיר מתבטא השולחן ערוך בלשון חריפה ביותר: "הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים".
זו ההלכה.
גם בני דודים כלולים בקרובי המשפחה.
אמנם, אי אפשר שלא להוסיף שבעיית ההקפדה עם קרובי המשפחה ידועה וכואבת. במשפחות רבות מקובל לנשק דודים ובני דודים בשעה שנפגשים ונפרדים. קשה מאד להחליט ביום אחד על שינוי.
לפעמים אנו חוששים שילעגו לנו: "מה קרה? נהיית דוסית? רק אל תהיי לי קיצונית כזאת כמו השחורים האלה... חשבתי שאת מהדתיים הפתוחים...".
ההחלטה להקפיד על ההלכה קשה שבעתיים עם הדודים המבוגרים. לא תמיד הם מבינים. מניסיוני, דווקא הצעירים מקבלים ביתר הבנה, בפתיחות רבה יותר את החלטותינו. בדרך כלל צעירים נוחים יותר לקבל שינויים. כן, יש גם יתרונות לצעירים...
אולם, הניסיון מראה שבסופו של יום, בסיכום, קידוש ה' גדול יוצא מנאמנות לאבינו, למלכנו, לרבונו של עולם. אין צורך להתנצל. זו האמת. התורה והמצוות הן הדרך שלנו, ובה רוצה רבונו של עולם, מלך מלכי המלכים - שנלך.
בדרך כלל הפעם הראשונה קצת קשה, השנייה עוד פחות, ואחרי הפעם שלישית זה כבר מאחורינו. זה נהיה מובן מאליו.
ובעמידה נחושה, בלי התנצלות, על דרך ה' את עושה חיים קלים לכל שאר בני-הדודים שאולי גם רוצים בסתר לבם להקפיד- אבל לא זכו לגבורה ואישיות חזקה כמוך.
אשמח להרחיב ולהבהיר יותר אם יתבקש, תוכלי לכתוב תגובה כאן בסיום התשובה ובלי נדר אענה.
בברכה,
יגאל ללום, ישיבת הר ברכה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם