מתי ראוי להכנס לקשר?

שאלה

בס"ד

שלום וברכה!

ראשית כל, תודה רבה על המוכנות לעזור. יש לי כמה שאלות ואני מתצלת מראש על שאני גוזלת מזמנך.

אני בת 18.5 ועומדת להתחיל את שנתי השנייה בשירות הלאומי. אני לא נמצאת כרגע בקשר והיה לי חבר יחיד לפני למעלה משנה. (יצאנו בערך חודש עד שנפרדתי ממנו. אנחנו עדיין בקשר למרות שברור לשנינו שלא נחזור להיות ביחד.) מאז התחזקתי בשמירת נגיעה (דבר שלא היה לי מספיק ברור כשיצאתי עם אותו בחור) ובכלל התפתחתי והתבגרתי כתוצאה משנת שירות אינטנסיבית ורצופה בקשיים ובחוויות קצת שונות ממה שהכרתי...

אני מאוד משתדלת לעבוד על המידות וב"ה התקדמתי הרבה בשנה האחרונה, אך יש לי עוד דברים רבים שהייתי רוצה לשנות בעצמי ולהשתפר בהם, כמו למשל לפתח יותר בטחון עצמי, ללמוד יותר ולהקפיד יותר על תפילה.

אני מרגישה מצד אחד צורך עז בקשר, אך באיזשהו מקום אני לא בטוחה שאני מספיק מוכנה ובוגרת לקשר רציני (וכמובן שאין לי עניין בקשר שאינו רציני). בנוסף, ההיגיון אומר שעדיף קודם לסיים שירות, להתחיל ללמוד וקצת יותר להסגר על עצמי מבחינה דתית וברמה האישית לפני שמתחתנים, לא? אז מצד אחד, נראה לי לא מתאים להיות עכשיו במערכת יחסים, קל וחומר להתחתן, ומצד שני אני מרגישה, כמו רוב בני האדם, את השאיפה להמנע מבדידות ואת הכמיהה לקשר עם אדם אהוב ואוהב. האם נכון במצב כזה להכנס לקשר, או שהוא יכול להזיק?

שמעתי פעם דבר נפלא מהמחנכת שלי בתיכון, כשנשאלה בעניין מספר האנשים שיכולים להיות הזיווג של אדם ספציפי. אני לא זוכרת את המקור, אבל היא אמרה שככל שאדם משתנה ומתפתח, כך יכולים להיות לו זיווגים שונים הראויים לו בהתאם למקום בו הוא נמצא בחיים.

אם כך, האם נכון לחכות כדי להכנס לקשר? מה עם הבנייה וההתפתחות שמערכת יחסים יכולה להביא עימה, גם אם היא היא לא "לחתונה"?

אשמח לשמוע את דעתך בנושא.

ושוב, תודה רבה מראש...

תשובה