מתחזקת אבל בשבת קשה לי...

שואלת יקרה שלום,

אני קוראת את השאלה שלך ונדהמת.
מהמקום הרוחני שאת נמצאת בו.
מהאומץ לשנות דרך חיים.
מהרצון העצום להבין, להתחבר.
אין ספק שה´ יתברך מסתכל עלייך ומתמלא נחת מהבת היקרה שלו.

ואת כותבת בדמעות שקשה לך עם שבת.
שאת לא מבינה למה צריך כל כך הרבה איסורים.
שאת מרגישה שזה לא גורם עונג אלא רק מכביד ומעצבן.
ואני שומעת בשאלה שלך לא רק תסכול אלא רצון עמוק ואמיתי להרגיש את הטוב הזה.

לא כתבת מתי התחלת את התהליך ומה גרם לך להתחיל את השינוי, אבל אין לי ספק שמשהו מאד פנימי בתוכך חיפש את הטוב המוחלט, את האמת השלמה.
והרגשת שמצאת אותה אצל ה´ יתברך, בתורה.
התחלת לשמוע, ללמוד. לנסות ליישם.
וגילית שיש המון פרטים "טכניים" שלא תמיד מובן מה הקשר בינם לבין ההתקרבות לה´...
ואז באמת נוצרת תחושה מתסכלת-
לא עדיף להפסיק ללמוד אם בכל מקרה אני לא אצליח לקיים?!

והתשובה אלייך היא בשני מישורים.
המישור הראשון הוא הפילוסופי- שכלי.
למה באמת צריך את כל הפרטים האלה?!
כמו שכבר הרגשת והתחברת, יש הרבה אנושיות בתורה. הרבה הגיון.
יש מצוות שיש להן טעם ואנחנו יכולים להבין אותן, להזדהות איתן ולקיים אותן בשמחה (גם אם קשה לפעמים)- בעיקר מצוות חברתיות, מוסריות.
כתבת שקל לך עם לשון הרע, גזל, כעס.
ברוך ה´. זכית שיהיה לך קל.

אבל יש בעבודת ה´ גם צד של "מעל טעם ודעת".
של מקום לא מובן, לא ברור.
וזה מקום שמעורר את כל השאלות שלנו...
חלקן פילוסופיות (למשל, השאלה הידועה- איפה ה´ היה בשואה? או- למה יש רע בעולם?) וחלקן הן על פרטים טכניים שלא נראים לנו חשובים- "מה זה בכלל משנה לה´ אם אני אמרח קרם פנים בשבת?!".
והמשותף לשאלות הגדולות ולשאלות ה"קטנות" של היומיום הדקדקני, הוא שלא תמיד נמצא להן תשובה שתספק אותנו.
תמיד הן יישארו שאלות בלי מענה עד הסוף.
וזה מה שהופך את עבודת ה´ למשהו גבוה.
לדרך שנוגעת בַּמֱעֵבֶר, במה שנשגב ממנוּ.
אם הכל היה מובן, זו לא היתה עבודת ה´ אלא עבודת ההיגיון.

למשל שבת, מה שכתבת שהכי קשה לך.
כל העניין של שבת הוא "מעין עולם הבא".
השבת מאפשרת לנו להתחבר לה´ ממקום הרבה יותר גבוה מהיומיום.
בשבת אנחנו נמצאים "מעל הזמן" ומתחברים לנשמה שבנו בצורה יותר גלויה.

וזה משהו גדול כל כך שמתאפשר רק אם שומרים על כל הפרטים הקטנים.
נכון, חלקם מעצבנים ואנחנו לא מבינים למה הם נצרכים לדבר הגדול, אבל כנראה בלעדיהם האור של שבת לא באמת יצליח לשכון בתוכנו.
אולי תהיה מנוחה, יהיה רוגע ושלווה.
אבל [קדושה] לא תהיה.
כי קדושה קשורה למה שמעבר לנו.
לעל טבעי שנכנס לטבע.
והיא לא תצליח להיכנס אם לא נקשיב למה שמכוון אותנו מי שמביא אותה אלינו.
יש לי חברה חוזרת בתשובה שאמרה לי שרק כשהתחילה להקפיד על כל הלכות שבת היא הצליחה להרגיש את הקדושה של שבת. אין לה הסבר הגיוני לזה, אבל זה מה שקרה לה.

זה במישור השכלי. להבין קצת את העניין.
או- להבין שאנחנו לא תמיד מבינים... וזה העניין.

אבל אני מרגישה שהמישור העיקרי הוא הרגשי.
אני אגלה לך סוד, גם למי שגדל בבית דתי כל החיים והתרגל לחיות לפי ההלכה לא פשוט לקיים הכל.
מעניין שכתבת דווקא על הניסיון של השיער והאיפור בשבת, אני יכולה להגיד לך שגם אני מתמודדת בדיוק עם אותו קושי.
מכירה מקרוב את בעיית התלתלים שעושים מה שבא להם אם לא מטפלים בהם כמו שצריך,
ומכירה גם את האהבה לאיפור שנאלצת להתמתן בשבת בבוקר (ואחרי יומיים של ר"ה שבת אני עוד יותר מבינה אותך...).
זה לא קל בכלל.
לפעמים זה ממש מלחמה לא לעבור על הלכות (ויש גם כשלונות...).
לא סתם מכנים את קיום המצוות- "עול מצוות".
זה באמת עול. זה לא תמיד קל.
וזה דורש ויתורים.

אין לי ספק שכבר התחלת להרגיש את הויתורים, הכואבים יותר והכואבים פחות.
ולכן הדבר הכי חשוב לדעת כשנכנסים לעולם של עבודת ה´ הוא-
לזכור שזה תהליך.
מה שה´ רוצה ממנו הוא את ההליכה. ההתקדמות.
לא צריך להגיע למקום מסוים.
אין איזה פסגה של הר שכולם חייבים להגיע עד אליה ומי שהצליח- ניצח ומי שלא- הפסיד.
זה לא עובד ככה.
ה´ רוצה שנתקדם אליו, אל עצמנו.
כל אחד מהמקום שלו.
כל אחד בדרך שלו. מנקודת ההתחלה שלו.
ולאט לאט, בקצב שמתאים לך.

לא הכל חייבים לעשות בבת אחת.
את יכולה לקבל על עצמך משהו ורק כשתרגישי שאת מוכנה לעוד משהו, קחי אותו על עצמך.
אין לך מושג איך ה´ שמח בכל התקדמות הכי קטנה שאת עושה.
וכשאת מרגישה שאם תלמדי עוד משהו זה רק יעשה לך הרגשה רעה כי לא תצליחי לקיים- אל תלמדי.
מה שלמדת תנסי ליישם.
ולאט לאט.
אם תנסי הכל בבת אחת את פשוט תתייאשי.

ויותר מזה- תחזקי את עצמך על כל דבר שאת כן מצליחה לקיים.
מכל התקדמות, מכל צעד קטן, תשמחי ותזכרי שזה מאד משמח את ה´.
תזהרי לא להכנס למערבולת של הלקאה עצמית על דברים שאת עוד לא מצליחה לקיים.
את יודעת, אומרים שהאויב הכי גדול של הטוב הוא "טוב מאד"...
הרצון לעשות בצורה מושלמת את מה שאת שואפת אליו הוא יותר רע מאשר טוב.
ולכן הכי חשוב זה שתשמחי במקום בו את נמצאת ותמשיכי לשמוח בכל צעד שאת עושה.

ובעזרת ה´, עם תפילות ורצון שכבר יש לך, את תצליחי לאט לאט לקיים גם מה שיותר קשה.

ודבר אחרון-
כדאי מאד שיהיה מי שילווה אותך בתהליך הזה.
זה לא פשוט לשנות דרך חיים ולהיכנס לתוך עולם של תורה ומצוות ולכן אני ממש ממליצה לך ללכת למדרשה כלשהי (אם את גרה באיזור המרכז יש את "שושנת אביב" בת"א) או לפנות לדמות שאת מכירה ויכולה לכוון אותך ולעזור לך במה שקשה.
חלק מהקושי הוא גם החברה שכבר פחות מתאימה לך ולכן חשוב מאד להשתייך לחברה דתית, עדיף של בעלי תשובה שגם מבינים אותך ומכירים מקרוב את מה שאת עוברת.
זה יכול מאד לעזור לך. גם בהתקדמות המעשית- הלכתית וגם ייתן תמיכה שאת בטח מאד זקוקה לה.

אם אין לך רעיון למי לפנות או מדרשה ללכת אליה, אני מוכנה בשמחה לעזור.
את מוזמנת בכיף לחזור אלי למייל וננסה ביחד לחשוב.

יקרה, שיהיה המון ב"הצלחה!
מאמינה בך ובדרך שאת עוברת מאד מאד.
נעה.
noale@shoresh.org.il