משפט ב''ארחות צדיקים''

שלום רב,

ראשית, ישר כח על כך שאת לומדת ספרי מוסר החשובים כל-כך בבניית עולמו של האדם בעבודת ה' ובמידות טובות.

שנית, במשפט הנ"ל הכוונה ב"אמונה" היא גם אמונה דתית כלפיי ריבונו של עולם, וגם אמונה מבחינת אמון ואמת כלפי כל בני-האדם.

כעת, נחלק את המשפט לשני חלקים.

1) “הבושה והאמונה מחוברות זו למעלה מזו" –
הכוונה היא שיש חיבור וקשר ישיר בין הבושה לאמונה. ישנה תלות מוחלטת בין שני הדברים עד כי מי שאין לו בושה אין לו אמונה.

2) "כי הביישן מחזיק באמונה עם כל אדם, ומי שאינו נאמן – אין לו בושת" -
כבר הזכרנו שמי שאין לו בושה אין לו אמונה, אך משפט זה יכול להאמר גם בצורה החיובית כפי שמופיע במשפט שב"ארחות צדיקים" שהביישן מחזיק באמונה, כלומר מי שקיימת בו מידת הביישנות, אזיי יש בו גם אמונה, וזאת מפני שהוא מתבייש מריבונו של עולם הנמצא עימנו תמיד, צופה בנו ויודע כל מחשבותינו (וזה מתאים למשפטים שלפני המשפט שהבאת).
אך בנוסף לאמונה הדתית קיימת בו גם אמונה ואמת עם כל אדם ולכל אדם. מי שיש לו בושה מבני אדם לא ישקר ולא יכחש להם, אלא יתנהג עמם באמת ובאמונה (בבחינת "כל העוסקים בצרכי ציבור באמונה").
אם כן, האדם שיש בו את מידת הבושה – הוא אדם שניתן להאמין בו ולסמוך עליו. ומי שאינו נאמן – שאינו מתנהג באמונה עם ריבנו של עולם ואינו מתנהג באמת ובאמונה עם בני-האדם – אין לו בושת.

המשפט שהבאת מופיע בספר חסידים סימן קכ, ופירוש "ברית עולם" על ספר זה מסביר שאדם שמתנהג בחוסר בושה, לא ניתן להאמין בו ולסמוך עליו גם ביחס כלפי בני-אדם וגם כלפי שמים.

בתקווה שהייתי לעזר.

עידו. צוות ישיבת הר-עציון.