שאלה
התנצלותי מראש על תוכן השאלה.
יש לי שלושה ילדים ואני מעוניינת להרחיב את המשפחה עוד, אבל בעלי לא מוכן בשום אופן בטענה שיש לנו די דאגות (לא כלכלית). ניסיתי לשכנע שוב ושוב ואני נתקלת בסירוב בכלל לדבר על זה, ואני נאכלת מבפנים מצער וגם כעס כלפיו שהוא מונע ממני את זה. אני יודעת שאם הייתי בהריון הוא היה מקבל את זה, אבל אני תוהה האם זה בכלל ייתכן- האם אפסיק אמצעי מניעה מיזמתי בלי לומר לו, זו גניבת זרע? מרמה? והרי אני אשתו! מצד שני- מה טוב יצא משקר?
אנא אל תציעו לי לשכנע אותו, אם זה היה אפשרי, הייתי עושה זאת. זה או ללכת מאחורי גבו או לוותר וגם לויתוןר יהיה מחיר קשה מבחינתי, ואני לא רואה איך אני סולחת לו על זה. הוא מסרב לדבר על זה, וגם לא יסכים שאחר ישמע על כך.
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
שאלתך קשה מבחינה הלכתית ורוחנית.
א. הלכה היא שאשה לא מחוייבת בפריה ורביה (שו"ע סי' א, סעי' יג). אמנם היא מקיימת מצווה בפריה ורביה, אבל זה לא חובת האשה, אלא חובת הבעל. ומכאן רואים עד כמה נשים צדקניות מסרו את הנפש אפילו על דבר שאינן מחוייבות בו מדאורייתא, אבל הרצון לשמור על עם ישראל הוא היה הכח המניע להסתכן וללדת ילדים. רק האיש מחוייב בפריה ורביה וזה נלמד מדברי הקב"ה "וכבושה" שרק מי שדרכו לכבוש מחוייב בפריה ורביה (אני מקווה שאצלכם יש בן ובת, ובזה קיימתם מצוות פריה ורביה).
ב. לאיש יש מצווה שהיא "לערב אל תנח ידך" שגם כשהוא מבוגר יש להוסיף עוד ילדים, וזו מצווה מדברי חכמים, אבל לאשה אין חיוב כזה.
ג. על כן מבחינה הלכתית לאשה אין חיובי פריה ורביה אבל על האיש יש חובה לדאוג לבן ובת, ולאחר מכן שיהיו לו גם "לערב" ילדים.
ד. על פי דברי אלו נראה שאינך יכולה לגרום לו בעל כורחו להבאת ילדים לעולם. גם מבחינה מעשית מהלך זה לא נראה בריא, שאם חלילה יוודע לו דבר זה יש בכך חשש גדול של הקפדה ומריבות, על כן לכאורה נראה שלא ראוי לעשות כן.
ה. אם לך הדבר חשוב מאד, יש להסביר לו את העניין, וגם ידוע שכעסים ומתחים שיש בין בני זוג ככל שמתארך ומתאחר זמן הפתרון, הבעיה סבוכה יותר. על כן חייבים להגיע לשיחה ביניכם על הנושא הרגיש.
שנה טובה ושמחה
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון