שאל את הרב

משפחה

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 04/10/09 08:21 טז בתשרי התשע

שאלה

שלום כבוד הרב.

ישנו סכסוך בין אשתי לבין הוריי. אני יודע שאשתי צודקת. באיזה צד עליי לנקוט?

האם לתמוך בהוריי או באישתי.

בעיה זו נמשכת כבר שנים ואינני יודע כיצד עליי לנהוג .ברוב הזמן אני תומך בהוריי (מפאת כיבוד אב ואם )והדבר גורם למתחים ביני לבין אשתי.

אנא עצתך.

תשובה

שלום וברכה

במקום תשובה אני מצטט חלק מספרי "בצלמו":

ג. הקמת קהילת איש ואשתו
עזיבת איש את אביו ואת אמו כרוכה בתהליך שני והוא התקשרותו באשתו. אף הוא מקופל בדברי התורה "יעזוב איש את אביו ואת אמו", וברווח שבין עזיבה זו לדביקותו באשתו המתבטאת בסופו של דבר בהיותם בשר אחד. התקשרותו באשתו והתקשרות אישה בבעלה ממשיכים את מהלך העצמאות
והאוטונומיות של בני הזוג.
עיקרון זה מקדים את מחויבות הבעל לאשתו ואישה לבעלה למחויבות כלפי ההורים. כך כותב כדבר פשוט בעל השבות יעקב "...וכיון שהיא מקפדת על זה א"כ ניחא לו יותר ברצון אשתו מאביו וסמך לדבר על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו..." )שבות יעקב ב, צד; במקרה הספציפי שם עיקרון זה אינו מיושם(. כך באר החת"ם סופר שיעקב אבינו לא נענש על כך שהיה בבית אביו )ה, חו"מ, ט(. כך פסק בעל ה'ציץ אליעזר' כדבר פשוט כי תביעת אישה שבעלה לא יהיה כרוך אחר אמו היא תביעה צודקת ואלמנטרית: "...ולדברי האשה וטענותיה כי אמו היא הגורמת להפרת שלום הבית בינה לבין בעלה, ודורשת רק שלום בית ושלא יהא כרוך אחר אמו, וצודקת בדרישתה זאת
ככתוב: על כן יעזוב וגו' ודבק באשתו". יש אפוא לפסוק כי המחויבות ההדדית של איש לאשתו ולהפך קודמת לכל מחויבות אחרת שלהם. מדובר בהיקפים רבים של מחויבויות.
בראש ובראשונה קודמת עזיבת איש את אביו ואת אמו ודביקותו באשתו למצוות כיבוד אב ואם. אף כאן יש להדגיש כי קדימות זו אינה עוקרת ממקומה את חובת הכיבוד ההדדית, והעובדה שחובת הכיבוד היא שנייה בסדר המחויבויות אינה הופכת אותה להיות שולית. שנייה בסדר אינה משנית בחשיבות. בני זוג שזה עתה נישאו מוצאים עצמם פעמים רבות לכודים בין הצורך שלהם בבניין עצמם ובין התביעות הבאות מצד ההורים. לעתים ההורים דואגים מאוד ומבקשים לסייע לבני הזוג ולהגן עליהם מפני טעויות המתחוללות בקן החדש של הילדים שזה עתה נישאו; לעתים ההורים נמצאים במצוקה בשל הקן המתרוקן וחשים כי ללא מגע והדרכה של הילדים אין משמעות של ממש להיותם הורים; לעתים מדובר בתחושת ההורים שהם נתנו לילדיהם כל טוב, ועתה הם זכאים לתמורה ועוד ועוד. הצד השווה שבכל המצבים הוא המועקה הקשה השוררת בביתם של בני הזוג, על שלא מאפשרים להם לעזוב את בית הוריהם, לטעות בטעויות שלהם, לדבוק האחד בשני וללמוד את
עצמם. צודקים הם בני הזוג בשעה שהם מקדימים את ענייניהם שלהם לכל עניין אחר, ושהם עומדים בפרץ ויוצאים לעצמאות. עוד יבוא זמן והם ירחיבו מקום אוהלם, יפתחו את לבם ואת עיניהם לשוב ולהיות קשורים בעולם ההורים ומסוגלים שלא לראות בקשר זה דבר מה המונע בעדם מלהיות הם
עצמם.
הדברים נכונים גם לגבי מעשה צדקה וחסד כלפי חוץ כאשר בן הזוג אינו מעוניין בכך, ועיצוב הבית כבית פתוח לרווחה כאשר הדבר מפריע לאחד מהצדדים. כל אלה הם עניינים היונקים מהקמת היסוד הבסיסי המשותף, ואינם באים לבטלו ולשחוק אותו ממקומו. לעולם קודם הגרעין היסודי של
הקיום לעולם הסובב אותו".

אם תרצו לדון באופן ממוקד על נושא ממוקד – אשמח לעשות זאת.


כל טוב

כתבות נוספות