שאלה
אני חוזרת התשובה כ5 שנים, בהתחלה המשפחה שלי הייתה עוקצת אותי באמירות והיו גורמים לי להרגיש לא טוב, שאני לא נאהבת. עכשיו 5 שנים אחרי הם מתייחסים בסדר למרות שאני יועדת שהם עדיין מדברים עליי מאחורי הגב ונותנים לי תחושה שאני המשוגעת של המשפחה. דבר פשוט שאני לא רוצה לעשות גם אם זה לא קשור לדברים של דת, אומרים"ככה היא היא עושה מה שהיא רוצה.. אין טעם לדבר איתה..היא לא תקשיב". אני מרגישה שאף אחד מהמשפחה שלי לא מכיר אותי באמת ואני מרגישה שהיחיד שאוהב אותי באמת איך שאני זה הקב"ה. אשמח אם תוכלו לומר לי איך עליי להתייחס אליהם.. האם להגיב שהם אומרים דברים פוגעים וקשיים אך מצד אחד אז היצר הרע הוא גדול ואני עלולה בשעת וויכוח לומר דברים שאתחרט עליהם אחר כך או לשתוק ואז זה נאגר בפנים ואהיה מתוסכלת.. מה עליי לעשות?...
תשובה
בעזה"י
שלום,
ראשית, דעי לך שאין זו תופעה נדירה, לצערינו...
יש הרבה חוזרים בתשובה שמרגישים שמשפחותיהן לא מקבלות את ההחלטה שקיבלו.
ההבהרה היא כזאת:
את שלימה עם ההחלטות שקבלת?
את מאמינה בדרך החיים שבחרת בה?
את מאמינה בקב"ה ושגם הוא תומך בך?
את מאמינה בעצמך?
אז לעג או זילזול- אסור שיטרידו אותך.
את לא חייבת לענות, אם את מפחדת להגיד דברים שתתחרטי עליהם.
את יכולה לנסות להסביר, לפרוש את האמונה שלך ואת השקפת העולם שלך כלפי כל עניין.
אולי זה יקרב אותם???
אולי זה יתן להם חומר למחשבה???
2 עצות למעשה:
א. פשוט לא להיות מתוסכלת- את שלימה עם עצמך- ואת זה אף אחד בעולם לא יכול לקחת ממך!!!!!
ב. קחי על עצמך שליחות- לא בראבק ולא בכח, אבל קבלי על עצמך לפתוח דלתות, לעורר את הסובבים להעמיק, לחקור ולשאול, ותשדלי לתת תשובות כששואלים- לא בכח ולא בכעס ולא בכפיה.
את לא חייבת לדעת את כל התשובות, מותר להגיד "אני צריכה לבדוק את זה" (למרות שתגלי שיש לך הרבה יותר תשובות ממה שאת חושבת)
היי עצמך, דברי מתוך הדברים שאת מאמינה בהם וחייה אותם- יש לאמת האלוקית כח רב לפתוח לבבות ולרכך מחלוקות.
והכי חשוב:
הרבה הרבה סבלנות...
ישמח לב מבקשי ה'
בברכה,
אור
צוות ישיבת צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם