משכב נקבה

שלום דניאל,

ניסיתי להסביר את פנימיות הבעיה של משכב נקיבה.
אוסיף כעת את מה שנאמר בפשט הדברים.
הרמב"ם והשולחן ערוך אוסרים משכב נקיבה במפורש (הלכות איסורי ביאה פרק כא ואבן העזר סימן כ), ואין עוררין על פסיקתם בנושא. המקור של הפסיקה הוא בגמרא במסכת יבמות דף עו. ובמדרש הלכה, בספרא, על הפסוק בויקרא כ, ב "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו",
על פי המקורות האלו ישנם שני יסודות לאיסור:
א. פריצות - הסיפוק המיני חייב לבוא במסגרת של אחריות והדדיות ולא רק כחיפוש אחר הנאה או הרגשת קירבה, ובתוך מסגרת קבועה של יחסים הבנוים על שאיפה משותפת לבניין חיים. מיניות שאינה מתקיימת במסגרת של בניין משפחה, גם אם יש בה קירבה ודאגה לזולת נחשבת פריצות.
ב. "מעשה ארץ מצרים" - ישנו רובד נוסף החמור יותר ההופך משכב נקיבה (ומשכב זכר) לנורמה. התנהגות מינית שלא במסגרת משפחה של איש ואישה כנורמה חברתית הצטיירה בעיני התורה, ובעיני היהודים לאורך הדורות, כמאפיינת תרבויות של עבודה זרה. תרבויות אלו, גם המודרניות שאין בהן עבודה זרה של פסלים, אינן רגישות להשחתת "צלם" האדם הנובעת מנורמות מיניות "פתוחות וחופשיות". אני מדגיש שהדברים האלו קשורים לחברות, קהילות או אנשים פרטיים שהפכו התנהגויות אלו לנורמה, להתנהגות מקובלת ואף ערכית.
בברכה, דוב ברקוביץ