משיח לא בא. משיח גם לא מטלפן...

חתיכת שאלה הבאת לנו. ואולי אני לא אמורה להיות במקום השואל עכשיו.
אבל אם תרשי לי אני מצטרפת גם לקבוצה שלך בפייסבוק – למה באמת הוא לא בא??
חיכינו-חיכינו, בכינו-בכינו, ומי לא בא?המשיח!
אפילו לא שלח איזה מסרון קטן מה קורה איתו ואם הפקקים הם בלשון הרע צפון או במחלף אהבת ישראל עד מחלף הכפר הירוק. סליחה. עד מעבר לקו הירוק.
אז - 'למה' זאת שאלה טובה וחשובה, שכבר בגן טובה הגננת לימדה אותנו לשאול בנוגע לקולקציה של הזברה,
רק תנחשי מה?
זאת שאלה שלא תמיד נצליח להשיג עליה תשובה. בואי נאמר שבמקום להשקיע אנרגיות בכיוון הנ"ל אולי כדאי לקפוץ הלאה בחיים לכיוון של שלום כיתה א', לשנות קצת ת'ניקוד של השאלה ובמקום לשאול לָמָה להתחיל לשאול לְמָה.
אגב, לא רוצה לבאס יותר מידי, אבל אנחנו לא מאמינים רק במשך יום אחד בשנה שהמשיח עומד להגיע.
אלא 365 ימים בשנה.
אחרת איך את מסבירה את 'אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו, בכל יום שיבוא'?
להאמין במשיח זה לא כמו יומולדת מגיע פעם בשנה עם בלונים ועוגה, זה אמור להיות משהו שביום יום, פילינג לנשמה,
גם ואולי במיוחד כשקשה, כשהגלות נראית כמו מסטיק לעוס, קשה ומגעיל בלי טיפת טעם.
אה, ועוד לא התחלנו לדבר שמדובר באחד מי"ג עיקרים שמי שלא מאמין בהם הוא כופר ואין לו חלק לעולם הבא.
יודעת מה, יותר מזה המשיח ובכלל כל הנושא הזה של גאולה אמור להיות אישו אצלנו ככה שזה נכנס לתפילות שלנו כל כך הרבה פעמים עד שאנחנו לא שמים לב בכלל (ויכול להיות שאנחנו לא שמים לב בגלל עוד כמה סיבות...).
רק שאמונה בה' זה לא כשהכספומט מוציא לך בדיוק את השטרות שאת רוצה. שהחיים נראים בדיוק כמו שדמיינת אותם.
אלא משהו טיפהל'ה יותר מורכב. כי מי שאמר ש'משיח לא בא ומשיח גם לא מטלפן' אמר גם את 'מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם'.
תהליכים הם בילט אין בחיים. זה נכון בחיים של בנאדם פרטי. ונכון גם בחיים של אומה.
כשכאן אנחנו כבר מתחברים לנקודה של ה-'לְמָה'. זה לא שהרמב"ם אמר: 'וואלה, החיים קשים פה כמו הגלות, בואו נמציא עיקרון שיהיה אופטלגין להמונים. שיחזיק פה ת'חבר'ה מסביב'.
כדאי להבין שאנחנו מייחלים למציאות הכי אידיאלית שלנו, למשהו שכמה שננסה לתאר אותו לא נצליח, כמו להסביר למישהו עיוור על צבעים.
אולי קצת להרחיב אופקים למה בדיוק אנחנו מחכים יכול לעזור. לא שבאמת נבין אבל בכל זאת נהיה קצת יותר מפוקסים על המטרה.
מה גם שכשנתחיל להתחיל להבין גם נוכל לקחת את עצמנו למקום שמנתב את האנרגיות של למה-הוא-לא-בא, ומי בכלל אמר שאין פה פיקציה דוסית שעוד יום אחד תתעוררי ותגלי שהכל היה המצאה אחת גדולה, למקומות של מה אני כן יכולה לעשות כדי שהוא יבוא.
שוב, שלא תביני לא נכון אנחנו צריכים את תחושת החסר, כי אחרת למה שבכלל נרצה משהו אחר? הרי הכל דבש ותודה ששאלתם. אלא שגם כאן כמו בכל דבר בחיים שם המשחק הוא איזונים.
עוד נקודה ששווה לפתוח בהקשר לשאלה שלך אומרת ש-
99% בחיים הם המשקפיים דרכם אנחנו בוחרים להסתכל על העולם. אפשר לומר המשיח לא הגיע. סה טו.
לכן שוברים את הכלים ולא משחקים.
ואפשר לומר: נכון שאין לנו בית מקדש שלא לדבר על גאולה שלמה, אבל זה שתהליך הגאולה נוט קומפליטד.
ממש לא אומר שאין כמה אחוזים שכן הושלמו.
לא יודעת מה עם סבא של הסבא שלך, אבל שלי, לא נראלי הצליח בחלומות הכי ורודים ומנצנצים שלו לדמיין שתהיה פה מדינה כמו שיש לנו היום, שיהיה לנו צבא, שנהיה סוג של עמק הסיליקון ממש פה בארץ הקטנה והחמה שלנו.
וברשותך נעצור כאן, כי בכולופן אנחנו תשובה באינטרנט ולא מוסף יום העצמאות של העיתון של המדינה.
אז מי אמר משיח ולא קיבל? אז לא שבאנו לכתוב פה תסריט להיסטריית פוטר הבאה ונכון שלא הכל פיקס והיינו שמחים שיקרו כאן עוד כמה דברים בשביל שנהיה מבסוטים אש.
אבל חוץ משורה תחתונה של משיח וגאולה יש גם מושגים של 'אתחלתא דגאולה' ו'קמעא קמעא'.
שעם קצת עין טובה (ותאמיני לי שלא צריך יותר מ'קצת') אפשר לראות איך הסיסמאות האלה הופכות למציאות.
בינינו, כשתעלי לשמים אחרי 120 בבית דין של מעלה ישאלו אותך שלוש שאלות שאחת מהם היא: 'ציפית לישועה'?
כולה שתי מילים. שה' יעזור לנו איך מתחילים לענות עליהם בכלל...
אז את מוזמנת לשלוף להם ת'שאלה הזאת (בלי התשובה, כן?...) כי עצם העובדה שנשבר לך כבר להאמין צועקת יותר מכל דבר אחר שאת מחכה, ואם את מחכה אז את מאמינה שהוא יבוא.
יש לך פה הזמנה לקחת את האמונה הטהורה שלך שזה יבוא. שיום אחד זה יקרה ומשהו ישתנה. משהו ירגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש. וללכת איתה רחוק.
עכשיו. זאת כבר אשכרה בחירה שלך.

בשורות טובות ישועות ונחמות לך ולכל עם ישראל
שבת שלום
רינת
rintz3@gmail.com