שאלה
שלום הרב
מפריע לי היום שכל הזמן מתעסקים בהלכות בדברים הכי קטנים, נכון שחשוב להתעסק בדברים הקטנים גם, אבל כל הזמן מתעסקים רק בזה, ככה אני מרגישה, וקובעים ככה וככה- מה שנקבעת בהלכה, ולדעתי צריך יותר להתמקד בקטע של עבודת השם. נכון שכל הקטע של שמירת נגיעה חשוב, אבל זה מפריע שכל הזמן מתעסקים בדברים שאם נגעת בו ככה אז זה סימן שככה ואל תעשו ככה וככה. אני מרגישה שמתעסקים בדברים שוליים.
ותודה
תשובה
ב"ה
שלום,
אכן, שאלת פרטי המצוות מטרידה רבים מאתנו וניתן להתייחס אליה בשני מישורים:
האחד - ההבנה שכל הדברים הגדולים נבנים מפרטים קטנים. כידוע, גרגר אבק קטן עלול להשבית כלי נשק ולמנוע ממנו להיות אפקטיבי. כך, שכל המוכנות והנכונות להסתער - עלולה להתפרק ברגע אחד של אי הקפדה על הדברים הקטנים...
כך גם ביחס לנהיגה. כולנו מבינים את הצורך שבשמירת הנפש ואף אחד לא רוצה להרוג או להירג. אף על פי כן, המגמה הגדולה, ההבנה, ההתחברות לערך חיים - לא מספיקה. י שצורך בכללים רבים: חוקים ותקנות, שיגרמו לכך שהמגמה הגדולה תבוא לידי ביטוי במציאות.
הגישה הזו טוענת שתי טענות: האחת - פרטי המצוות נועדו להתמודד עם הפער שבין הרצון הכללי שלנו לבין העדר היכולת שלנו לממש זאת במציאות: יצרים וכו'. וכן - הצורך למצוא כללים שהעולם יוכל להתקיים על פיהם.
אולם, יש מגמה אחרת לפרטי המצוות. היא לא נובעת ממקום של הקפדה או ציווים הבאים אלו בשל נמיכות הקומה שלנו. נהפוך הוא.
המצוות הן השפה האינטימית לשיחה בין אדם לקונו. חז"ל למדו אותנו באיזה "שפה" אפשר לדבר עם הבורא.
הרבה פעמים אנו מבקשים עצה איך לנהוג, איך לדבר עם מי שאנו אוהבים, איזה מעשים נכון לעשות. החסידות בארו את המצוות מלשון "צוותא" - ביחד. היינו שהמצוות מקרבות אותנו אל הי"ת. היינו שלפי גישה זו - פרטי המצוות אינם עניינים חיצוניים אלה הם הם עבודת ה' שלנו.
הרבה תלוי ביחס של האדם למצוות ולפרטיהן. אפשר להתייחס להלכה כמו הגבלת מהירות בדרך בין עירונית: מעיק אבל צודק.
זו מדרגה נמוכה, שיש לה מקום.
לחיים של קיום מצוות מתוך אהבה גדולה אנו נקראים.
מי שרוצה לאהוב ולעבוד את ה' בלי השפה המיועדת לכך - צריך לבחון אם כנה אהבתו לה'!
בברכה,
שי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם