שאלה
בס"ד
אני תלמיד בישיבת הסדר, בשיעור א'.
אני מניח שאתם עונים בד"כ לחבר'ה צעירים יותר. אך הגעתי לנקודה שבה היתי צריך לשתף מישהו.. וסליחה מראש.
כבר כמה חודשים טובים אני בצניחה חופשית מתמדת מבחינה רוחנית.
השורש לכל זה הוא כמובן עמוק. האמונה שלי דועכת. אני לא יודע מהיכן זה התחיל, אבל זה משפיע לי כ"כ על היום יום: התפילה מאולצת אם בכלל, ההקפדה שלי על ההלכה ירדה פלאים, לא כ"כ אכפת לי לא לקום לתפילות, וקורה לי לא מעט שאני מסתפק בהנחת תפילין ותפילה ביחיד ליום.
בנוסף, זה גם משפיע לי מאוד על המצב הנפשי. אני מסתובב ימים שלמים עם תחושת ריקנות מאד גדולה, כאילו חור שנפער בנשמה. עצבות מאוד גדולה שמציפה אותי, והעצבות גורמת לעייפות, שגורמת לאדישות למצוות ולהקפדה על ההלכה, לנפילות חוזרות ונשנות... וחוזר חלילה במעין מעגל קסמים שאינו נשבר.
ובנוסף למעשים עצמם- פיתחתי אדישות מסויימת כלפי כל זה.
לא תמיד היה כך. בשנים שעברות, ובייחוד בשנה שעברה, הראשונה שלי בישיבה היה בי להט דתי- אמוני גדול. היו לי קשיים מסויימים בחיים ועם כולם התמודדתי בתפילות חזקות ומתוך אמונה עיוורת לקב"ה... התפללתי והרגשתי קרבה.
וכל זאת אבד ובמקומו נפער חור גדול.
איבדתי את האמונה התמימה הזו שלי אני חושב. נעשיתי עייף ואדיש ואני מרגיש מרוקן ומותש. מבולבל ומיואש. סקפטי מעט כלפי מלים יפות ותמימות, כלפי התמימות שבעולם בכלל..
להמחיש את הענין, אני מרגיש שאילולי היתי נולד דתי, כאשר האמונה וכו' מוטמעת בתוכי, איני יודע אם היה נשאר בי משהו מזה...
היש איזו עצה טובה לכך?
אשמח, ותודה רבה מלאת הערכה מראש על היחס..
תשובה
שלום לך,
קודם כל, אינך צריך לבקש סליחה כלל וכלל. אנחנו שמחים להקשיב ולעזור למי שאנחנו יכולים.
תראה, יש הרבה דרכים להתמודד עם משברים, במיוחד משברים שקורים בישיבה, שיעור א,ב,ג. בשביל לדעת מה הכי טוב בשבילך צריך באמת לשבת ולדבר איתך ולהבין מה הכי טוב ומתאים לך.
אני חושב שבתור התחלה אני אכתוב לך שני דברים יסודיים ופשוטים, ואם תרצה להגיב או לשאול עוד - בשמחה.
אז הדבר הראשון שצריך לדעת הוא ששבירת מעגל הקסמים תלויה רק בדבר אחד - ברצון שלך. שבירת המעגל נעשית על ידי מעשה קטן אחד - דבר אחד שאתה מחליט שאתה מקפיד עליו מהיום (למשל - לברך ברכת המזון מסידור). המפתח לגאולה הכללית והפרטית הוא ´קימעא קימעא´. מאיפה שאתה, איך שאתה, להתחיל בקטן, משהו שטוב לך ואתה מזדהה איתו, וממנו אתה מתחיל. בעז"ה אחרי שאתה מרגיש שרכשת לעצמך את אותו דבר, תחפש עוד דבר קטן. לאט לאט ובעז"ה המעשים הקטנים והטובים מחזקים ומרוממים אותך.
הדבר השני, וגם הוא לא פחות חשוב. לא הזכרת בשאלה שלך מצוות שבין אדם לחבירו. זה עוד דבר חשוב מאד - לחפש איך לתרום לזולת, לחברה. לדעתי כשאדם נמצא במשבר, הבעיה היא לא בזה שהוא רחוק מהקב"ה (כי אין דבר כזה להיות רחוק) אלא בזה שהוא שקוע בעצמו. צריך מאד להתאמץ להסתכל סביב, איך ובמה אני יכול לעזור לאנשים. גם זה מאד תלוי באופי שלך ובתכונות שלך, אבל אתה צריך בכלים שלך לחפש איך להפנות את המבט החוצה - לזולת ולעזור לו.
בעז"ה, כל משבר (כמו שאשה יולדת יושבת על המשבר) נועד להצמיח קומה יותר גדולה, יותר מבוססת. אין צורך בתמימות, היהדות איננה תמימה כלל וכלל. יש צורך ברצון לעשות טוב ולהתחבר לקב"ה וכל חומות הספקנות והציניות נשברות מול הרצון הטהור לעשות טוב. בהקשר זה אני ממליץ על הספרים על ר´ אריה לוין (איש צדיק היה, וצדיק יסוד עולם) שמאד מחזקים ומאד מרוממים. לי אישית הם עזרו, כמ גם ספרים של הרב נריה על הרב זצ"ל. כשמחוברים ורואים את הגודל, ממילא אנחנו גם מתגדלים.
בהצלחה רבה
טוביה
tsbias@actcom.co.il