שאלה
בס"ד.
שלום.
אני עוברת כבר כמה שנים תקופה לא כ"כ קלה עם הרבה נסיונות..
ניסיתי להתפלל לקב"ה שיעזור לי די האמנתי שתפילות עוזרות.
פעם אחת ממש הגעתי למצב שהרגשתי שאני לא יכולה יותר להתמודד עם הנסיונות ושהכל שחור נסעתי לכותל, התפללתי, התחנתי לה' שיעזור לי ושיתן לי קצת אור...
אני יודעת שאומרים שלא תמיד אנחנו רואים שהתפילות מתקבלות ושאנחנו לא יודעים חשבונות שמיים ולאן התפילות הולכות אבל באותם ימים פשוט הרגשתי שה' עזב אותי. לא האמנתי שהוא באמת אוהב אותי..
אני לא מתפללת מאז גם כי אני כבר לא כ"כ מאמינה שהתפילות מתקבלות ועוזרות וגם כי מאוד מאוד התרחקתי מהקב"ה..
אשמח לשמוע מה הרב אומר..
תודה רבה!!
תשובה
שלום לך.
מה יש לי להגיד לך? אני לא נמצא במצוקה שאת נמצאת. האם את חושבת שאני יכול להבין אותך?...
דוד המלך, בתהילים, מציין (בהרבה הרבה מקומות) שמצבו היה מאד דומה לשלך, והוא לא התייאש... לדוגמא, בפרק כ"ז: "כי אבי ואמי יעזבוני". ואז מה הוא חושב? "וה' יאספני".
וכך בהרבה פסוקים.
אולי תקראי קצת תהילים, ותמצאי את המקומות האלה שמדברים אלייך, ותקראי בהם, ודווקא בהם, קצת בכל יום?