מריבה עם ההורים בגיל ההתבגרות

שלום לך, עלמתי הצעירה!
התפעלתי לקבל שאלה מנערה בגילך! אולי אני כבר לא זוכרת מה הטריד אותי בגיל 12, אבל אני בטוחה שלא חשבתי לשלוח שאלה לחברים מקשיבים.
כל הכבוד לך על היוזמה והבגרות שבמעשה זה.
לא סתם נקבעה בת המצוה דווקא בגיל 12 זהו הגיל שבו עוברת הבת מילדה לנערה. המעבר הזה כולל שינויים רבים, בינהם הרצון לעצמאות והיבדלות (מלשון הבדל) בין הנערה להוריה. את נמצאת כעת בתפר הזה- את מתחילה להיות נערה.
זה טבעי כל כך שהשלב הזה יעורר התמודדות חדשה מול הורייך.
את רוצה לעשות דברים מתוך בחירה אישית שלך.
את מרגישה מספיק אחראית ובוגרת, ולא רוצה שיגידו לך מה לעשות.
את רוצה להביא את הרצונות שלך לידי ביטוי, ובכלל- ´שיירדו לך קצת מהווריד..´.
כל זה מובן, הגיוני ותואם לשלב שבו את נמצאת. תחילת גיל ההתבגרות, עם כל המשתמע מכך.
יש משהו מדהים בגילאים הללו, החדות שבה פתאום זורקים מוסכמויות שעד כה היו ברורות, הרצון לחופש, לעצמאות -
כל אלו דברים מבורכים, שבלעדי העיסוק בהם היינו יוצאים ילדים בגוף של גדולים.
השאלה היא איך עוברים את הבירור הפנימי הזה הכי נכון? ובכלל, איך מצמצמים נזקים??
משאלתך אני מבינה שאת נמצאת בחיכוך מול ההורים סביב ענינים שונים (לא משהו ספציפי), את רוצה להחליט בעצמך, וכל אמירה שלהם מקפיצה לך איזה פיוז בפנים.
אתחיל בשאלה אלייך:
למה את חושבת שהורייך מתערבים לך בעניינים?
אם זו שאלה אמריקאית האפשרויות הן: 1)כי הם חושבים על עצמם, 2)כי לא אכפת להם ממני, 3)כי הם רוצים בטובתי.
אינני יודעת מה תעני, אך רוב ההורים עונים להגדרה השלישית- הם רוצים בטובתנו! רק הדרך שבה הם בוחרים לא תמיד הכי נעימה לנו...
הידיעה וחיזוק ההבנה כי הם רוצים בטובתנו (אחרי הכל הם השקיעו בנו מספר שנים לא קטן.) מאפשרת להוריד טיפה ´רוח מהמפרשים´,
אפשר לנשום עמוק רגע ולזכור מבין כל העצבים, כן, הם בסה"כ רוצים שיהיה לי הכי טוב.
את לא צריכה להסכים עם הדרך, רק עם המטרה.
ויש להם מטרה טובה..

מתוך ההבנה הזו (שזה לא לרעתנו חלילה) נתקדם שלב.
כעת זה קצת פחות מאיים ובכל זאת,מה עושים?
ישנו משפט: ´דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב´.
זה נכון גם בכיוון ההפוך.
כאשר שיחה מתנהלת מתוך מקום מאויים/מתנגד/כועס (-של שני הצדדים,או של אחד מהם), היא כבר אבודה מראש. אף אחד מן הצדדים לא פנוי לשמוע,
והתוצאה? בטח את יודעת. לא יעיל במיוחד, בעיקר תסכול.

זה הזדמנות עבורך לבטא את עצמך בעוד דרכים.
את נשמעת לי נערה עם כוחות, אולי כדאי למצוא מקומות להוציא לידי ביטוי את הכוחות שלך בצורה טובה-
להפנות את האנרגיות מהבית, למקומות שבהם את באמת רוצה להשקיע.
את יודעת, יש כמה אמצעים להגדיר את עצמינו-
1. על ידי שנגיד מה אנחנו לא! (לא כמו הורינו, זה ברור?!)
2. אפשרות שניה- על ידי שנגיד מה אנחנו כן!
האפשרות השניה, גדולה ואמיתית הרבה יותר.
אולי כדאי שתחדדי בך כישורים/ תחביבים שעושים לך טוב ושם תשקיעי את האנרגיה הרבה שלך,
וזה יכול להיות כל דבר! נגינה, ריקוד, שירה, ספורט, ספרים, חברות, סניף..
כל מקום שבו את משקיע בו למען עצמך.

מן הסתם יש בך כל כך הרבה, לא חבל לצמצם את עצמך ולהתמקד בהורים?? חיים שלמים פתוחים בפנייך..
ברגע שתזכרי כל העת שהורייך רוצים בטובתך, ותהיי פנויה יותר לעצמך- תשקיעי בעצמך, תעשי לך טוב! - תוכלי לבוא ולדבר עם הורייך מלב אל לב.
תוכלי לנהל שיחה שבה האנרגיה שלך לא מושקעת בלהתנגד אליהם, כי אם מושקעת בלהתחבר לעצמך ואליהם, ולהסביר בנחת ובכבוד מה טוב לך ומה פחות וגם לשמוע מה להם יש להגיד בעניין.

זה נשמע רחוק מהמציאות, לא?! זה נשמע כך, כי כעת המצב שונה.
זה לא קל. אני רושמת ויודעת יותר מכל שהביצוע של כל מה שרשמתי דורש הרבה עבודה פנימית (של אהבה עצמית, כבוד להורים באשר הם ושאר הדברים שרשמתי..), אבל זה אפשרי. ואיך רשמתי בתחילה?
גם אם זה לא יהיה מושלם, יש לך מטרה לצמצם נזקים.
מצוות כיבוד הורים זו אחת המצוות היחידות שניתן עליהם שכר במפורש- "זוכה לאריכות ימים.."
מסבירים שאריכות ימים אינה רק טכנית, שהאדם נפטר בגיל מבוגר, אלא ימיו נהיים ארוכים- משמעותיים! האדם חי בעולם הזה בצורה נכונה יותר, כוחותיו לא הולכים לריק, להפך. אדם כזה יוצק בחייו תוכן של משמעות, ופנוי להשקיע את מרצו בדברים בונים ומקדמים.
אומרים לנו חז"ל- השווה הקב"ה כבוד הורים לכבוד המקום, שנאמר "שלושה שותפים באדם- הקב"ה, אביו ואימו(נדה, לא)
ועוד אומרים לנו, "בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו,(אומר הקב"ה-) מעלה אני עליהם כאילו דרתי בינהם"(קידושין,ל,ב).
השותפות של הורינו ב´יצירתינו´ נכונה לרגע יצירת הולד ונכונה לכל רגע ורגע בחיינו -
הם אלו אשר שותפים לגדילה שלנו, הם נבחרו ללוות אותנו במסעינו פה בעולם, דווקא הם, כמו שהם.
זה לא מייאש חלילה, להפך, הקב"ה נוכח במעגל הזה, בשותפות הזו, הוא השותף השלישי, והוא נותן כח לנו ולהורינו למצוא דרך נכונה ומשותפת.
את מסוגלת למצוא הרבה טוב ומשמעות בעצמך, להשקיע במה שעושה לך טוב, לצאת לאיוורור אם צריך, לדבר בטלפון עם חברה, לנשום עמוק, לענות אחר כך,
והעיקר - לא להכנס ראש בראש עם הורייך חבל, בעיקר עלייך, כבר גילית שזה לא עושה לך טוב.

אני מאמינה שלאט לאט תצליחי יותר,
זו עבודה משתלמת שיש לה שכר (נפשי בעיקר) כבר בעולם הזה.
הרבה הצלחה!!
פה, לכל שאלה.
צופיה.
tsofia641@gmail.com