שאלה
השאלה שלי אמ.. מתחילה בעובדה.
בזמן האחרון אני דיי (צירה ב-ד) מתחזקת, והחלטתי שאני רוצה לשפר בי מספר דברים, אבל עם הזמן הבנתי שאני לא יכולה לשפר הכל בבת אחת, אלא לעבוד על כל דבר תקופה מסויימת כדי שזה יהפוך להרגל...
מה שקורה זה שלפעמים אני מרגישה שדיי זה כבר לא ילך, חבל להמשיך. או שאם אני רגילה למשהו אז אני כבר לא מרוכזת...
למשל בתפילה, כשמתפללים את זה כל יום לפעמים אני פשוט נרדמת ואני פשוט רוצה לסגור את הסידור כי אני מרגישה שזה בגלל לא תפילה, זה כאילו כפירה כזו, כי אני מתפללת כי אין לי ברירה כרגע כי המורה תכעס, אבל לא מעצמי. לא עדיף להפסיק להתפלל מאשר להתפלל ובכלל לא להיות מרוכזים?
ובקשר להרגל, אני מרגישה שאין טעם להמשיך כי כאילו זה לא יעזור.
מה לעשות?
אולי זה שאלה שלא כ"כ מתאימה לשו"ת אבל זה פשוט חשוב לי...
תשובה
שלום רב!
נראה שענין זה חשוב לך מאוד ומפריע לך.
קשה לשנות הכל בבת אחת. ולכן, כדאי להחליט על קטע קצר בתפילה (קריאת שמע, או ברכה ראשונה של שמונה-עשרה לדוגמה) ולהקפיד להתרכז במילים ובמשמעות כשאת מגיעה לקטע זה. אחרי שתתרגלי לזה (לא מיד) נסי להמשיך לעוד קטעים. אל תמהרי. כך גם תתרגלי להתרכז ולכוון וגם ההצלחה באותו קטע תתן לך כוחות להמשיך בזה.
חזקי ואמצי,
בהצלחה.
צוות שו"ת ישיבת מעלות